מיקס פסיכומאגי
כל מני מחשבות ליוו אותי לאורך השנה הזו של לימודי הפסיכותרפיה, לגבי מה בינה לבין מחשבות מאגיות [כפי שאני מבינה אותן, וגם כפי שהDSM]. למה אני מתכוונת? פסיכיאטרים לא מסתכלים בעין יפה על העניין הזה שנקרא מחשבות מאגיות ואפילו התכבדו להמציא הפרעת אישיות עבור מכשפות מסוג מסוים [הפרעת אישיות סכיזוטיפלית]. נכון שבקצה אחד של הספקטרום הזה העניין יוצא מאיזון ויכול לפגוע. כולם נופלים ברשת הפירושים המוטעים [זה קרה אפילו לאלוהים פעם אחת, באיזה שיר שכתבתי]. בכל אופן, השאלה היא מה מתרחש בצידו השני של הספקטרום? מעבר לקשת? שמה, יושב בקליניקה איזה תרפיסט ומפרש את התנועה של הגבות שלך, את האופן בו נגעת בארנב, החזקת את העיפרון, הצבע שבחרת, הנוצה שהתעופפה בדיוק כשדיברת על אמא שלך שעברה הפלה- וקושר את כל אלו לאיזה משלוח מנות מופלא וחד פעמי של דיאגנוזה צרה ושטותית [או רחבה וגאונית, תלוי בתרפיסט].
איפה על הציר הזה ממוקמים יונג למשל, או אלחנדרו חודורובסקי? מדוע ארכיטיפ הדרקון, או מריה, או הבת הקטנה, השלישית- הם נחלתם של מפרשים מסוג מאד מסוים?
בסדר, אני מודה. גם כשאני צפיתי ב'פסיכומאגיה' של חודורובסקי גיחכתי לעיתים [ויכולתי להתעצבן גם, אם הייתי מאלו]. חשבתי שיש בזה בעייתיות. עניין הפלסבו, בכל אופן, ידוע כדבר שעובד, גם אצל שמאנים רבי עוצמה, וגם בבתי חולים עם קירות וחלוקים לבנים. הוא עשה מה שעשה וזה עבד.
הוא עשה את זה בשם האמנות, או תחת המטריה שלה- שזה מותר. זה נחמד, המטריה הזו של האמנות. זה גם מפחיד לפעמים. פעם תהיתי אם זאבת הנהרות ההריונית שהרגתי הייתה גם היא תחת המטריה הזו. זה נושא שבפני עצמו שנוי במחלוקת. ובכלל- זה היה תחת המטריה של אמנות, או חיים? זה שתי מטריות שונות? וחשיבה מאגית, והתרפיסט שחושב שהתחיל להבין את המטופל שלו- יש שם איזה קונטרול פאנל? מי המבוגר האחראי כאן, סליחה? (בגאנה לא שואלים שאלות כאלו.)
ולפעמים זה כבר הלך מעבר לכישופי היום יום. לפעמים זה לא היה יונגיאני ולא היה פסיכומאגי, זה היה רוח פרופר. נקח למשל קונסטלציה משפחתית. אנשים זרים נעמדים על פיסות לבד ויש לזה אדוות רחבות במציאות שפועלות גם כמעין מכונת זמן עם ראיית רנטגן, ואני יושבת במכללה ולומדת את זה, וחושבת לעצמי- לעזאזל, איפה הגבול הדק הזה שרוחניות הפכה להפרעה? ואני חושבת על זה שלפעמים מדברים על הנקודה שהמדע נתקע בה, ושרק אם יאמצו דרכי חשיבה ומחקר חדשות לגמרי, אחרות לגמרי- מעל חושי היום יום, נוכל להבין משהו חדש... ואני אומרת לעצמי- המדע הוא כזה, הוא קר ומדויק, וקל להטפל אליו ולהגיד לו- יאללה, תשתחרר קצת, תתגמש קצת, תתרחב קצת, תשים איזה נוצה בשיער, לא, לא סינטטית, כן סינטטית- לא חשוב. אנשים הם עדיין אנשים בסוף.
אבל מה עם תחומים כמו נפש? רגש? גם ככה הם קשים יותר לחקירה. גם ככה הם מסתוריים וספק ניתנים להוכחה בדבר ממשותם. גם ככה הם רומנטיים, חמקמקים, האנתרופוסופים היו אומרים- לוציפריים, אולי... ועכשיו עוד להוסיף לכאן רוח? משב אחד קטן וכל הקוקאין הזה יתפזר לכל עבר, ועמלו כל כך קשה לנסות לסדר אותו שורות-שורות.
בגלל זה ביום האחרון ללימודים, כשביקשו מאיתנו לבחור חפצים מתוך הר של תחפושות, בחרתי כובע של פיראט, ומקלדת. הצגתי את עצמי בתור הקלדנית הפיראטית, זו שרושמת כל מה שבין השורות, מעל השורות ומתחת.
מאד מתרגשת מהראיון בעוד שבועיים כדי לעשות סטאז' בגהה. מאד מתרגשת לעשות את העירבוב המופלא הזה ולשאול את השאלה הזו שוב ממקום חדש, השאלה של איפה הגבול. השאלה של איך אתה משתמש באנטנות שלך ומביא את המידע המיוחד שלך בלי שלעזאזל יאשפזו אותך.
לסיכום, לאור התהליך הטיפולי שהתרחש בשנה זו, אמליץ על המשך של טיפול קבוצתי באמצעות ציוצי ציפורים.
בנושא אחר- סיימתי את המבחן האחרון. נשארה עוד עבודה. מרגישה עייפות כללית ורוצה להרגיש בנוח להאשים את הקיץ. מאוהבת בבית החדש ובאהובי, קשה להכיל את כל הטוב הזה אז נושמת. לגבי טיסות עוד לא בטוח. תוכניות באופן כללי- לשחות ולהתחזק פיזית, לצייר, ולהרוויח כמה גרושים, אולי.
אה, ועוד קטע נחמד אם כבר אנחנו מאגיים היום- איך שסיימתי להפיק את ספר השירה, מישהי שבכלל לא ידעה שעשיתי את זה ניגשה אלי ושאלה אם אני בקטע של עבודת הקלדה בתשלום. אמרתי שיתכן בהחלט ושאלתי במה מדובר, והפלא ופלא- מדובר בספר שירה! אמרתי לה- מצוין, כבר יש לי ניסיון בזה. הכל מחובר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה