עדכון חפוז

 

לא יודעת לגבי הסחרחרה הזו, היא באה עלי לטובה, אומרים שהכל בא עלי לטובה, אבל התעייפתי גם מאד. כתבתי כלמני מילים בחודש הזה. טיילתי כלמני טיולים. ראיתי בפעם הראשונה בחיי זאבים בטבע, על הגבעה בקו האופק בזריחה. מצאתי לגמרי במקרה את המעיינות החמים של ים המלח, עם אהובי, שגם אותו נראה שמצאתי לגמרי במקרה.

 

כתבתי על חופש ואיך שמכיל את הלכאורה-סתירה של עצמו. על איך בים של הגבלות ואיסורים, טיפה אחת של חופש [השמיים שבתוכי] יכולה להיות אינסופית, ואיך חופש אחד גדול יכול לשתק ולהגביל ולהיות הצרות עצמה. כתבתי על משוחררים על תנאי ועל הסודות הכמוסים שבכך, על בצר הרחבת לי ושלוחות נסתרות של הזמן אותן הזכיר שולץ בסיפורו 'העידן הגאוני'. כתבתי על מי אסיר של מי, אם בכלל, ואיך תפיסת החופש בעצמה, עליה לחלץ עצמות קצת. אמנות המינונים, לא פחות מדי, לא יותר מדי, הגורם המגביל המתוק, זה שיתחום לך מסגרת נאה לציור שלך, ואת זה אני אומרת בתור אחת שאוהבת לזלוג.

 

עליתי לעיר הקודש וגם הגעתי לשדרות. בין לבין שמתי את הראש בתל אביב לכמה שעות. עוד מעט אעזוב את בית הורי אחרי שרציתי את זה כבר 15 שנים והנסיבות גילגלו אותי אחרת. עוד פחות מחודש זה יקרה, ואני אפילו לא יודעת לאן וגם אין לי זמן לחשוב על זה או לעבד את המתרחש. חלמתי בלילה חלום, ובחלום לקחתי איתי לחדר החדש רק ספרים שקשורים לציפורים. זה היה לי נעים.

 

כתבתי על ורד אמסטרדם, המורה שלי לספרות מגיל 13. היא הייתה דומה לדובי, וככה התחלתי לאהוב ספרות. היא הייתה אישה מלאה, גבוהה, בגוונים של אדמה. היו לה אברי חישה גדולים. יפים וסימטריים, לא גסים, פשוט דומיננטיים. הגשתי לה עבודה בנושא מטאפורות וקיבלתי מאה והתחלתי לאהוב ספרות אפילו יותר. באותה השנה גם התחלתי להעביר את הלילות שלי כאן בישרא. העברתי אותם עם גל איתן ועם קלו. לפעמים עם יותם. הכרתי גם את יואב באותה תקופה, נדמה לי.

 

כתבתי על איך אני חווה אותי פתאום מחדש, ושום הנחה שהייתה לי על עצמי לא מובנת מאליה פתאום. לא יודעת מה ואיך קרה, שזכיתי פתאום למבט חדש ורענן, ועצירה לפני כל הכרזה לגבי אם אני כזו או אחרת, טובה או לא טובה במשהו.

 

כתבתי על כרמל ואיך שלפעמים אני לא מאמינה שבנאדם כל כך נפלא אוהב אותי, כתבתי על החולשות והחוזקות שלנו, ואיך שהיא שדה בקריירה שלה כעורכת דין, בעוד אני שדה בעיקר בלא לעשות קריירה, ואיך דווקא זה מה שהיא אוהבת ונמשכת אליו בי, ואיך זה בדיוק הפוך אצלי... ולמחרת פתאום היא הציעה לי להיות המזכירה שלה, על אמת, כאילו, לא במשחק. לא יכולתי להיענות להצעה [לצערי או שלא לצערי]. זה לא מה שאני מתכננת לי, אבל זה החמיא לי מאד לחשוב שהיא חשבה עלי כאופציה, וזה היה נחמד לדמיין אותי לרגע בנעליים כל כך אחרות מזוג הסנפירים החביבים, הישנים והטובים.

 

התעייפתי ותהיתי אם לעזוב את הלימודים. בכיתי בממוצע פעם בחודש במקום פעם ביום. לא הייתי לבד כמעט בכלל. אני לא יודעת מתי אהיה לבד בבית, אבל כשהיום הזה יגיע אני אעצור הכל ואתפוס את הגיטרה, דבר ראשון.

 

עישנתי יותר מדי סיגריות בחודש הזה יחסית לעצמי. זה איכשהו בא בהלימה עם הקצב של הסחרחרה שנקלעתי אליה, ואני שמחה שזה יחסית מאחורי אבל ההתמכרות עוד נושפת לי בעורף.

 

עכשיו אני במיטה והשעה 21:00 בערב. חודש מרץ נגמר בעוד שלוש שעות, חודש יום ההולדת שלי, שהיה השנה יוצא דופן מכל מני בחינות, עגלגל ומלא הפתעות. היה לי חשוב לשים כאן כמה מילים לפני שהחודש מתחלף, לגנוב לי ככה דקה של התבוננות אחורה פעם בריקוד-ירח.

 

אפריל שמח, ידידיי, בתפילה ליותר מנוחה, ולבית חלומות שנעשה בו משכן לאהבתנו היפה, המצחיקה והקדושה.