שלוש שש שש אפס חמש

  לא יודעת לגבי הסחרחרה הזו, היא באה עלי לטובה, אומרים שהכל בא עלי לטובה, אבל התעייפתי גם מאד. כתבתי כלמני מילים בחודש הזה. טיילתי כלמני טיולים. ראיתי בפעם הראשונה בחיי זאבים בטבע, על הגבעה בקו האופק בזריחה. מצאתי לגמרי במקרה את המעיינות החמים של ים המלח, עם אהובי, שגם אותו נראה שמצאתי לגמרי במקרה.   כתבתי על חופש ואיך שמכיל את הלכאורה-סתירה של עצמו. על איך בים של הגבלות ואיסורים, טיפה אחת של חופש [השמיים שבתוכי] יכולה להיות אינסופית, ואיך חופש אחד גדול יכול לשתק ולהגביל ולהיות הצרות עצמה. כתבתי על משוחררים על תנאי ועל הסודות הכמוסים שבכך, על בצר הרחבת לי ושלוחות נסתרות של הזמן אותן הזכיר שולץ בסיפורו 'העידן הגאוני'. כתבתי על מי אסיר של מי, אם בכלל, ואיך תפיסת החופש בעצמה, עליה לחלץ עצמות קצת. אמנות המינונים, לא פחות מדי, לא יותר מדי, הגורם המגביל המתוק, זה שיתחום לך מסגרת נאה לציור שלך, ואת זה אני אומרת בתור אחת שאוהבת לזלוג.   עליתי לעיר הקודש וגם הגעתי לשדרות. בין לבין שמתי את הראש בתל אביב לכמה שעות. עוד מעט אעזוב את בית הורי אחרי שרציתי את זה כבר 15 שנים והנסיבות גיל...