אם בגילגול הקודם אן הייתה זו שהרגה אותי, עכשיו היא סוג של "הרגה אותי" הישן כדי לאפשר לי לחיות באמת. לחיות כמו מי שאני. לאפשר לחיות למי שהיא הרגה אז בדיוק מהסיבה הזו רק מהצד השני של המטבע- אז הרגה על מי שהייתי....

על שהייתי "שחור" לצורך העניין

ועכשיו הרגה את הנסיון שלי להיות לבן

ובכך הקריבה את עצמה

אך כתיקון למה שקרה אז

ובבקשה "תהיה שחור"

"תהיה אתה"

 

ואת כל זה יש סיכוי גדול וסביר שאן לא יודעת. כלומר, אוקי, יש גם סיכוי שזה לא נכון, אבל מה שאני מנסה להגיד שבמידה וזה כן, זה ממש לא חייב לנבוע ממקום מודע בתוכה.

ובכל אופן אלו דברים שקורים, וזה די מדהים שאני בעצמי זכיתי להיות בתפקיד הזה עבור לירון. להיות האיש הרע

האיש שעוזב אותך כי עזבת את עצמך

 

וזה מעניין שאני אומר עכשיו "זכיתי". זה חלק מהמבט החדש והמרענן שנתנה לי המכשפה על הדברים. על כמה בנאדם צריך לאהוב אותך בעומק חיבורי הנפש כדי להסכים לעשות את ההקרבה הזו ולצאת האיש הרע רק בשביל הסיכוי שאתה תשוב לעצמך.

ובכל אופן אחרי כל אלו אני עוד תוהה לפעמים לגבי לירון, ורוצה להתנצל, לא יודע בדיוק על מה, אבל בטוח שגרמתי לה עצב רב. על זה רוצה להתנצל.

אבל לא יודע אם זה נכון לעשות...

 

ומאד סקרן האם באמת בעקבות הצעד שעשיתי משהו נע בתוכה לכיוון יותר אוהב את עצמה...

וזה די מדהים, שזה לא שהייתי במקום סופר דופר עם עצמי באותם ימים, ממש לא. הייתי בעומק ההתמכרות והפגיעה העצמית עדיין... אבל מדהים שזה תמיד ספקטרום, סקאלה, תמיד יש למי להושיט יד ומי שיושיט לנו.

 

וגם אן הייתה במקום מזעזע בינה לבין עצמה באותם ימים. אני מקווה ורוצה לחשוב שבאירועים כאלו תנועת הצמיחה היא הדדית... כלומר, בסופו של דבר זו לא לגמרי הקרבה, כי שני הצדדים נתרמים מזה.

 

ואני נושא תפילה שכל מי שאי פעם נכנס עמוק לליבי, גם מי שאנחנו לא בקשר כעת מכל מני סיבות, שימצא שלום בתוכו. שימצא רפואה שלמה. אני מאד אוהב את הביטוי רפואה שלמה כי הוא באמת מתאר את תהליך הריפוי הככ רחב ועמוק שעל כל בנאדם לעבור (לא כי אנחנו חולים, חלילה. פשוט כי זה טבע האדם)

שימצא שמחה גדולה, שימצא אהבה. שיהיה אהבה.

 

דברים ממשיכים להשתנות בתוכי בקצב מסחרר. החיים תופסים טוויסט אבל עוד לא ברור לאן. אני נזהרת מלכתוב כאן כרגע כי מרגישה שהדברים רגישים ועד שלא יתמקמו אני לא רוצה לנענע אותם מדי, ושיתוף במילים הוא בהחלט ניענוע לפחות ברמה האנרגטית.

 

אני כן אשתף בעדינות רבה שאני בהודיה גדולה עבור מתנת חיי החדשים בכל פעם מחדש. שאני מרגישה סוף סוף שיש בי את האומץ להיות מי שתמיד חלמתי ולא העזתי, ושיש דברים שאני חושבת לעשות וחשוב לי לזכור ששום דבר שאעשה הוא לא כדי להוכיח לעצמי או למישהו משהו. הוכחה מרגישה לי קצת אלימה בהקשר הזה. מי מחפש הוכחה? מי שאינו מאמין. ואני מאמין בעצמי. אני לא צריך הוכחות. אם אני עושה משהו זה רק כדי להיות שמח ושלם יותר.

 

לפעמים אני מרגיש שיש צורך בהבהרת הדברים האלו מול עצמי כי פרשנות מוטעית היא משהו שלא רק אחרים "חוטאים" בו, אלא גם אנחנו מול עצמינו, ולפעמים צריך חידוד, כי אם הייתי ממשיכה את דרכי כשמשהו בתוכי הולך על שביל ההוכחה- זה בקלות יכל להפוך שוב לדרך פוגענית, לא קשובה ולא רכה.

 

אני שמחה על הבהירות החדשה. על ראיית הרנטגן שחוצה עוד ועוד מימדים. על הגדילה... על הביחד. מזמן לא הרגשתי ככ עטופה באנשים אהובים ואוהבים. מאז שעזבתי את העבודה היום יום שלי עמוס עד אפס מקום בפגישות חברים. בקרוב אטוס לפינלנד ללקט פטריות. אח"כ חתונה של חברה ומשם... ממ.. עדיין מתבשל  הלב פועם חי ומתרגש. הלב יודע בדיוק מה משאלתו, ונהיה יותר ויותר בטוח בלהגשימה.

 

hoy es el punto final de tu miedo <3