שוב פיסות
לאחרונה קשה לי לשבת ולכתוב עוד יותר מבדרך כלל בגלל מעבר הדירה וזה שאין לי שולחן בחדר וגם האינטרנט לא עובד שם טוב, ואני לא מרגישה בנוח לשבת בסלון ולצלול לכתיבה או לצ'טים או בכללי לדברים אינטימיים. כן יצא לי לכתוב קצת לעצמי, ושוב זה בחלקים והתרחשו המון שינויים ובאמת אני מביאה את זה לכאן רק כי אני מרגישה שחשוב שזה יתועד כי זה דרך שאני עושה, גם אם אחרי חודש אני קוראת וכבר מרגישה במרחק שנות אור מהדברים שכתובים, או אפילו מאלו שכתבתי לפני שבועיים... בכל אופן רגעים שאני מגיעה בהם לכתיבה זה רגעים משמעותיים ואביא כעת חלק מהם כאן-
לפעמים קשה לי להבדיל אם אני "במקום הגבוה שלי" או שזה איזו מאניה/ניתוק מעצמי עקב חרדה ורצון "לעבור את הסיטואציה בשלום". לפעמים גם מקום של ריצוי או אפילו של "שירות" מביא אותי לעשות דברים שהם לכאורה ממש זן כאילו אני בודהה ולא בנאדם, כששמה את האדם מולי וצרכיו ממש מעל לאלו שלי ולכאורה כי שלי לא מתקיימים באותה עת כי אני בודהה בכלל ולא משנה מה אעשה אז כולי אהבה וכזה בטח בטח מה שתגיד ג'יני כאן להגשים את כל משאלותיך ובסוף זה שוב מרגיש כמו אונס... ורק אחרי סיטואציה קשה שעברה עלי בחודש האחרון יכולתי פתאום לראות את זה באופן
בהיר, לראות את המצוקה שלי שם, לראות את הניתוק... ולא לכעוס, לא על עצמי, לא על הבחור. פשוט להבין מה קרה שם ולקחת מזה משהו הלאה...
אני חושבת שבין היתר אגב בגלל זה ככ בכיתי בפרק של "על הספקטרום" שזוהר כמעט נאנסה. זה פשוט הרג אותי, זה היה לי יותר מדי מוכר... הסיטואציה הזו של לא להבין לגמרי עד הסוף מה מתרחש כשבעצם מתרחש משהו ממש לא סבבה... עדיין אין לי לגמרי מילים לתאר ולהעביר את האסימון הזה שנופל כעת, אבל יודעת שאני מקבלת לידי כלי מושחז יותר לשמירה על עצמי וזה היה כואב אבל גם רך מספיק כי בכל זאת אני כבר לא אותה האחת שניסו לאנוס ולשדוד בגיל 14 בגינה מתחת לבית. אם יש משהו שאיכשהו מתקרב לחרטה בחיי זה הרגע הזה שלא הכנסתי לו מכות ושברתי לו את הפנים. אידיוט... אוף, לא חשוב.
אגב, אני חייב לציין שזה לא ממש יושב עלי כטראומה, לא זה וגם לא הלילה שכמעט איבדתי את חיי בגלל עוד איזה פדופיל, לא זה ולא עוד התנהגויות אלימות רבות שחוויתי בהקשר המיני והרגשי. באמת. אני נקי מזה. מה שכואב לי זה שלא ידעתי איך לשמור על עצמי והם כולם ידעו את זה וניצלו את זה. כואב לי שמצאתי את עצמי במצבים כל כך מכוערים וכמה תמים הייתי... אבל אני לא מצולק. אם יש משהו שאני יכול להגיד באמת בזקיפות ובשמחה ובטחון זה שאני לא מצולק. אני דף חלק. כל פעם מחדש אני דף חלק. לעולם לא מאבד תקווה, לא באנשים, לא בגברים, לא בקשרים, לא באהבה, לא במיניות, ובעיקר לא מאבד תקווה ואמונה בעצמי ובמה יכול להיות. אז, כזה, לא יודע. רציתי לציין את זה שאני לא כותבת את זה כזה בקטע של "יאאא איזה מסכנה מה עבר עליה". לא. כלומר, סבבה, היו אנשים ממש דפוקים על השביל של חיי לפעמים. לפעמים הם גם היו שם דווקא כי לא היו לי שום חומות של הגנה, הכל היה פרוץ, חשופית בעולם, אמנם חשדנית מלידה אבל באותה נשימה לב טהור ומלא אמונה בכולם תמיד... וזהו. אני פשוט לומד לשמור על עצמי, כל פעם עוד קצת.
אני לא רוצה ולא יכול להרשות לעצמי לחכות יותר לנס.
זה לא שאינני פתוח לזה שניסים יקרו.
אבל עכשיו זה מצב חירום. אני חייב לקום ולעשות את הנס בעצמי.
אני רוצה לשנות לעצמי את החיים. לא לחכות יותר שמישהו יגלה אותי/לזכות באיזה פרס/להתגלגל לאנשהו/שיקרה לי איזה פוקס
אני רוצה להניע דברים. אם בדרך יקרה נס יאללה מגניב
ואם לא אז לפחות אני בדרך לנס שלי ולא תקוע במקום.
אני לא אחד שמאמין מי יודע מה בעבודה קשה. אבל הפעם אני אצטרך לעבוד
ולו כי כולי מנוון. רק בגלל זה זה יהיה לי קשה
ההתחלה תהיה קשה
אבל אני אתחזק.
אני חזק. נולדתי חזק. לא משנה שנולדתי עם כל מני קשיים. עדיין נולדתי חזק ועדיין לא איבדתי את זה לגמרי.
אני רואה את זה כשאני ביער, אחרי ימים שלמים כאוב במיטה, פתאום אני בנאדם אחר
פתאום יש לי כוח, פתאום אני אנרג'ייזר
שפן סלעים על סם ממריץ
טס טס טס על הסלעים מטפס על הגבעה בזריזות להשיג את השמש
לתפוס אותה
וואווו זה היה ממש מרפא להגיד כאילו דרך העיניים של ** את כל הדברים הרעים שאני מדמיין שהיא חושבת עלי
זה היה ממש מלמד
חלק מזה אני די בטוח שרלוונטי
אבל חלק מזה גם קצת מראה על עצמי איפה אני שופט אותי
או דרכי פעולה שהמוח שלי חושב ושופט אנשים והן לאו דווקא קשורות אליה
אבל תכלס מרגיש שהייתי די מדויק
וכאילו יודע שאני ילדותי רצח בניסוח של הדברים כשאני אומר שהיא מדברת עם אורי כי הוא מגניב ואני לא
וכאילו היא מגניבההה מדי בשביל ניסוח כזה
אבל פתאום יווווווווווווווו זה הכל נראה לי מצחיקקקק
לא יודע איך להסביר
אני מדמיין אותה אומרת לי שאני אדם מעפן ואני פשוט משתולל מצחוק מזה
לא יודע למה
כי זה נראה לי ככ מגוחך
כאילו, לא יודע
הרגשתי לפעמים את התחושה הזו מול אנשים, מול לירון נגיד
או מול אלירן
וכזה לא יודע אני חושב לעצמי אז אני הלירון שלה אז מה אז על הזין שלייייייי אז יופי נפלא שאני זוכה להיות בצד השני גם
להיות הלירון של מישהו ולהבין איך זה מרגיש
להיות החקיין, הקטן, זה שנושא תמיד עיניים
הפחדן
הלייט בלומר
ופתאום אני ממש אוהב אותי
וחושב שאני מקסיםםםםםםם
ומתאהב בתמימות שלי ובפחדים שלי ובדרך שאני מתמודד עם דברים
וחושב שאני מהמם. באמת מהמם. והיי, לא פחות אמיץ ממנה
כי אולי לא יצאתי למסע נדודים לבד, ואולי לא שרפתי גשרים של חברים בניתוק חד וחלק
אבל לדבר על הדברים זה לא פחות אמיץ
להיות רך זה לא פחות אמיץ
ללמוד את הגבול מתוך הרוך המוחלט זה פאקינג אמיץץץץץץץ וקשההההה
ומי שלא מעריך ולא רואה את הדרך שלי באמת יכול ללכת להזדיין ככ חזק עד שהזין ישפד אותו
דלינג דלינג דלינג גשם אסימונים תודה אלוהים
וואו זה ואוווווו אני פתאום קולט
שאז כשלא דיברתי עם ** מצאתי כביכול נחמה עם לירון אבל זה היה אשליה , ואז ** חזרה לחיי והעפתי את לירון, קצת בהשפעתה
ואז בסוףףףףףף בוםםם קארמתי
שהיא עושה לי את הקטע שיעני עשיתי ללירון אבל תכלס אולי יותר מכוער כי לא אמרה מילה וכי הקשר שלנו היה קצת יותר רציני מהקשר שלי ושל לירון
אבל בסדר אלוהים נותן לכל אחד במדויק את המנה נכון?
אין מנות יתר אצל אלוהים
ואני פשוט מרגיש הודיה וזכות להיות במקום הזה ולסגור מעגל
אפילו שזה כואב
לא חשבתי שבכלל אי פעם הסיפור הזה עם ** יתקשר לי לסיפור עם לירון
אבל עכשיו אני רואה את ההשתקפויות
ויש בי גם מקום שכל הזמן גם חושב שזה כן היה מדויק שהיא לא תדבר איתי על זה, כי תכלס בזמנו לא יכולתי להבין ולהכיל את זה, ועובדה שאסימונים ממשיכים ליפול ומחשבות מעניינות וזה
אז מה יש לי למהר
כלומר סבבה וזה, זה לא סיפור נעים, זה סיפור ממש כואב ובא לי שיעבור כבר
אבל האאא ממש מרגיש הקלה כעת
אההה נזכרתי בעוד דברים שבטח גרועים בעיניה בי חחח-
שאני לא רוצה לעזוב את הארץ
ושאני מסתדרת עם ההורים שלי יוווו זה ממש לא קול
שאני מאמינה באלוהים ובוחרת בדרך רוחנית
ולא של המדע
מפגרת
מבינה דברים לאט
אין לי מרפקים
אין קיבולת לסטלות
רגיש
פחדן
ברירת מחדל, מה שהיה קרוב
אבל לא מדויק
פשרה שכבר לא מתאים לעשות
מאולץ
קשר מאולץ שנשמר רק מזה שפעם היה רלוונטי
אנחנו ממש שונות אבל נגיד אפילו ימית שאני שונא עדיין אני מוצא בה נקודות לזכותה
ולא יודע אולי גם ** מוצאת בי
ואם לא אז זה כנראה באמת כבר החושך שלה ולא קשור אלי
אבל אני תוהה על הבחירה לנתק בלי לדבר.
אולי זה מתוך חולשה
אולי מתוך אמונה שמוטב כך
אבל נגיד ההתעלמות מכינרת, זה די חולה
לפחות תגידי לה בפנים "היי אני לא בקטע של לשמור על קשר"
[כמה ימים אחרי כל זה האמת שאני מרגיש ש..כאילו, לא יודע. סבבה. ממש מותר לה לא לרצות להיות חברה שלי. אבל במקרה הספציפי הזה אני חושב שהרבה מעורב כאן החושך הפרטי שלה, והקושי האישי שלה- גם לדון לכף זכות, גם לסלוח, גם לאהוב את השונה ממנה.. וההאשמות האלו שכל העולם אשם בזה שחרא לה... קיצר. לא משנה. בכל מקרה זה היה תהליך מיוחד ואז עוד פעם חלמתי עליה חלום שיש לה קרחת צבועה בכחול והיא מזמינה אותי ואת אבדה לבית שלה שנראה כמו מאורה יפואית לראות שם שלושה עכבישים ענקיים ואני רואה אותם והולך בלי להגיד שלום כי זה לא מרגיש לי סבבה שהיא מתנהגת כאילו לא קרה דבר למרות שאני פגוע].
לפני כמה ימים התעוררתי בבוקר עם המשפט הזה, ואני חושב שזה קשור-
המציאות לא יכולה לתת לנו כאפה
גם מה שנראה כמו כאפה ונשמע כמו הוא בעצם לטיפה
וממש מעכשיו לגבי הנושא-
יש עניין שכאילו תכלס תפסתי ממנה תמיד מישהי סופר קולית והרבה יותר אמיצה וחזקה וקולית ממני
לכן גם נתפסתי לעניין המגניבות, ושהיא מדברת עם אורי כי הוא מגניב
כי גם מאורי תמיד תפסתי ממש, בעיקר כשרק הכרתי אותו
[אחכ כך הייתה גם תקופה שלא, וגם איתה היו תקופות..] אבל באופן כללי אפילו עד לא מזמן אני זוכר למשל אחרי סדנת העצמות נורא רציתי לשתף אותה וכאילו היה בי משו כזה של יוווו זה כזה קול אני חייב לשתף אותה, שתראה איזה קול אני
זה משהו שאני כותב כאן ולא משתף כרגע עם אף אחד כי אני מרגיש שהוא סודי ואני קצת מתבייש בו
למרות שעם אדי לא היה לי בעיה לשתף אותו נגיד
בכל אופן זה משהו שידעתי כבר מזמן אבל עכשיו הוא מתחזק, וזה קשור לחלום ההוא שחלמתי אז ש** בעצם אמרה לי שהיא נתקה איתי קשר לא בגלל דברים שהיא לא אוהבת בי אלא בגלל דברים שאני לא אוהבת בעצמי והנסיונות שלי כל הזמן להשען על אחרים או להעתיק או להוכיח שאני משהו בזכות משהו שהוא לא באמת אני וכאלו
וזה הבנה שהייתה לי מזמן אבל היא כל פעם מתחזקת ונהיית שלמה יותר
בכל אופן אז מה אני אומר פה.. שתכלס זה כאילו ככ לא מניח לדעתי העובדה שהיא נתקה איתי קשר, כי זה נוגע בנקודה הרגישה הזו בדיוק
של זו שחשבתי שהיא הכי קולית חושבת שאני לא קולית
וכאילו, הרי מי שחושבים שהוא הכי קול אז דעתו משנה משהו,אכפת לנו ממה שהוא חושב
ובא לי לקחת רגע של כנות עם עצמי ולשאול- מדוע תמיד חשבתי שהיא כל כך מוצלחת ואני לא?
למה זה הגיע לי?
האם במובן מסוים היא או אורי או אדי חיים איזשהו חלום שלי שאני לא מעז להגשים?
עושים משהו שאני הייתי רוצה אבל משום מה לא עושה?
האם יש בהם משהו שאין בי?
כלומר ברור שכל אחד שונה אבל כמו שלכל אחד החוזקות ככה גם החולשות, ואני שואל, האם אני באמת עד כדי כך גרוע שהייתי צריך כל החיים להסתכל מלמטה על אנשים?
הרי אני יודע שלא. היום אני יודע שלא. אבל ממש עד לא מזמן לא ידעתי... ובאמת אחד הדברים שעזרו לי להבין את זה זה הניתוק קשר שלה. הוא עזר לי לראות בעצמי המון המון יופי... המון יופי שבלי קשר אני יודע שיש סיכוי גדול שהיא עצמה לא ראתה, אבל זה באמת לא משנה כעת. מה שמשנה זה אם אני רואה את היופי הזה.
בנאדם נהיה במצב הכי הכי יפה שלו כשהוא תכלס מחובר עמוק פנימה לעצמו ומצליח גם להנגיש את זה ולהיות הוא בעולם.
ולגבי האנשים האלו ספציפית אני יכול להציע לעצמי להתבונן בהם ולרשום תכונות טובות שאני מוצא בהם ואולי לגלות ככה משהו על עצמי.
ודבר אחרון אחרון בנושא זה משהו שאהובי אמר לי לגביה- "את רק צריכה לחמול עליה קצת וזהו". גם זה אני חושב חשוב...
"כל האקסיומות שאנחנו גדלים עליהם פשוט קורסות. מי אני מה אני. פחות חשוב. הרבה פחות חשוב. גם לחברויות יש משמעות אחרת. את יודעת את זה בשכל אבל עוד מאמינה בשטויות של העולם. המיקום של הרגשות בתודעה הכללית. ההטפה של החברה הטפשית להיות משהו, מישהו. הגשמה עצמית. מימוש. כל כך הרבה שטויות שממש קשה להמלט מזה. ואת לכודה בזה כמו רוב העולם. אבל אני בטוח שהדברים יתבארו לך בקרוב. רק אל תעלבי ממני פתאום בחייאת. אני מאמין בך שזה יצחיק אותך בקרוב כל השיט הזה." 3> וזה כבר הצחיק עוד לפני שכתב. אבל עדיין זה היה במקום 3>
ושרון היפה אמרה "בשביל לשחרר צריך לאחוז קודם, וזה בסדר 3> "
מה הדבר שאם תצליח להשיג לא תרגיש יותר כלומניק או תרגיש סוף סוף מישהו או שהשגת מה שרצית?
להשיג בחיים הכוונה, לאו דווקא חומרי, יכול להיות בהקשר מקצועי, בינאישי, רוחני, אורח חיים, גם חומרי סבבה, כל דבר
אבל משו ספציפי, מן חלום שמקנן שנים ואם תגשימו תרגישו שכזה הגעתם לנחלה...פנימית
דברים שגורמים לי להרגיש מישהו-
כשאני שמח
לנגן טוב
לנהוג טוב
לקבל הכרה אמנותית
להצליח כלכלית
להכיר ממש טוב את הטבע ואת ההתנהלות בו
[ואגב אני חושב שהדברים האלו יכולים להתקיים בשלום ולא בסתירה עם מילותיו של צ'וצ'ו שציטטתי מקודם ואני ממש מתחבר אליהן, כי הם אמצעי להכרה עצמית ולאו דווקא לאמת או משהו שאשכרה מעיד עלי אם אני מישהו או לא מישהו. זה רק מה עושה את התחושה, ומזה אפשר ללמוד משהו, ובאופן כללי להיות שמח יותר או לנפות מה שלא חשוב וכאלו..בכל אופן יש כאן חומר טוב 3> ]
אני רואה את *** ו**** ואת הכניסה העמוקה שלהן לסיפור הזה של אין לי מיומנויות איך לחיות ולתקשר וכו וכו
עכשיו, אני הכי מכירה את הסיפור הזה, והכי יודעת שזה לא שקר
אני חושבת שבמובן מסויים דווקא אלו שמרגישים שאין להם מיומנויות זה אלו שיש להם יותר מדי, שפשוט יש להם עודף מודעות ואז הם נגזרים יותר מדי
וכאילו סבבה, גם אני כל החיים לא ידעתי לדבר, אפילו לא לבקש טוסט
אבל אני בוחר להכנס ברבאק של זה
לשחק לשחק לשחק את המשחק כמו שתמיד שיחקתי
הרי לא שמו אותי בכיתה מיוחדת
כל החיים הייתי בין רגילים ו"הסתדרתי", במובן של.. אף אחד לא חשד
אני ביני לבין עצמי תמיד הרגשתי מוזר והיו גם פעמים שנפגעתי בגלל זה [מהרבה בחינות של לא להבין מה זה חברות וכאלו וגם מבחינה מינית כמו שכתוב בתחילת הפוסט]
אבל כזה די חלאס ההבנה שיש פער בין תפקוד שלי לשל אחרים והשתלבות שלי בחברה זה תכלס רק חלון אופציונלי להביא ריפוי
[או ליפול דרכו לתהום אינסופית כמו א' שחי חיים ממורמרים]
אני רוצה להיות מאושר, לא מעניין אותי כלום
רק זה מעניין אותי
אני רוצה ללמוד לתפקד ואני הולך לעשות את זה כמו שילדים עושים
מה, זה קל להם? ילדים באים לפה פיציים, רגישים כמו חשופית, לא יודעים ללכת לא יודעים לדבר לא יודעים כלום
ולומדים מאפס, מחיקוי
אז יאללה אם לא גדול עליהם אז גדול עלי???
לא
הקלף שלי אמר את זה אתמול, וזה נכון
האושר שלי לא תלוי יותר בגורמים חיצוניים
אני רואה גם את הרשימה של מתי אנשים היו מאושרים לאחרונה [באיזו קבוצה גדולה בפייסבוק] או שמחים באמת וזה הכל קשור בשיט חיצוני, כל מה שהם כתבו שם..
ואני ככ גאה בעצמי שמגיע להתרוממות כזו גדולה פשוט מלהתחבר פנימה.. ומעבר להתרוממויות רוח עוצמתיות אני מרגיש בעיקר מעוגן היטב ושלא מטלטל יותר באופן מסוכן מאז הפעם האחרונה בתקרית עם הנחש צפע.
וואו איזה מדהים, מעיין נובע אינסופי
הקלף צדק
עשיתי עבודה מדהימה
אני גם מבין על עצמי שאני בנאדם ממש חברותי בניגוד לסיפורים שאולי אי פעם סיפרתי לעצמי
נגיד חשבתי על זה שכשעבדתי לפני כמה שנים בגן ילדים מסויים אז עשיתי כמה חברויות בצוות וכולם שם היו בכאסחים.. ועברו כבר כמה שנים מאז והחברויות נשארו...
ואני כזה שמח שמתחבר עם אנשים ככ שונים אחד מהשני וגם ממני ומוצא עם כולם שפה
וגם נשאר בקשר אשכרה
זה מדהים
אולי לא יומיומי אבל כן בקטע של אפשר להרים טלפון מתי שבא ולהפגש וזה סופר קול וכיף
דברים אחרונים- אני מרגיש ממש שלם עם עצמי בנוגע לענייני זוגיות ומפגשים עם גברים בכל השנה האחרונה. שלם עם כל בחירה שעשיתי וכל מילה שאמרתי. זה לא שאני מושלם והנה בתחילת הפוסט אני מספר על חולשה שלי בדיוק במישור הזה ומה יש לי עוד ללמוד אבל באופן כללי אני מרגיש מאד שלם וקשוב ושעשיתי דרך מדהימה עם היכולת שלי להבין מה הצורך שלי והאם יכול או לא יכול להפגש עם זה שממול... ואני מרגיש שאני הרבה יותר קצר מבעבר ולא מתמזמז על שטויות או מושך דברים שלא עובדים. למדתי לזהות היטב מה עובד לי ומה לא ואם משהו מסריח אני מריח את זה מיד ויודע לזהות סכנה עבורי. זה די קלוז'ר באמת לתחילת הפוסט.
ודבר נוסף אני רוצה לספר ששבוע המעבר לדירה החדשה היה לא פשוט, ומעבר לכך שיום המעבר עצמו היה מתיש בטירוף, גם עדיין לא התמקמנו פה וכל הבית בארגזים ואין לי פרטיות ממש ועוד כלמני שיט, אבל לא על זה רציתי לכתוב. רציתי לכתוב שהייתה לי חרדה לצאת מהבית בגלל המקום החדש והכל, ואחרי שבוע של הסתגרות והתבוננות דרך החלון על הרחוב החלטתי לצאת כל יום ולעשות דברים ולפגוש אנשים, וממש הקפדתי לעשות את זה כל יום. כמו כן הקפדתי לנגן, להתאמן על שפות, לקדם את היצירה שלי, ולהחליט מה אני עושה עם השנה הקרובה של חיי. אה, גם הקפדתי לכתוב כל יום דברים טובים שקרו לי וזה ממש משמח ואני חולם בלילה מלא חלומות טובים ומצחיקים כבר תקופה.
דברים שעדיין לא הגעתי אליהם אבל צריך- כושר, חיפוש מקום אחר לגור בו. גם זה יגיע, אבל אני מרשה לעצמי גם באיזי כי באמת עושה המון וזה ממש מתיש בעיקר כשעדיין בין ארגזים...
סליחה שהפוסט הזה לא ככ נגיש לקריאה. תכלס אלו דברים שנכתבו עבור עצמי, אבל אם מישהו יחליט לקרוא אותם מקווה שיקבל מהם דבר מה...
ושיר שאני אוהב
תגובות
הוסף רשומת תגובה