אלים מפלסטיק/ בית כנסת לעורבים
העברתי את הפוסט האחרון שכתבתי לטיוטות
זה יום כזה שהאינטנסיביות בתוכי מפתיעה ואונסת ואני כבר לא בטוחה מה רוצה להגיד ומה לא כי מרגיש שלא בשליטה ויש הצפה
מסתבר שבכל זאת לא איבדתי את היכולת להרגיש כאב או לחץ או פחד
שזה נחמד, אני חושב, זה היה מטריד אם הייתי מאבד אותה
לא יודע. אני חושב שעם כמה שזה לא כיף כנראה שזה טוב שאי שקט מילא אותי אתמול בלילה ולא הניח לי לישון
זה טוב כי אם במהלך היום לא שמתי לב שיש איזורים בליבי שהוזנחו או לא קיבלו מענה
אז אני מקבל הזדמנות לראות את זה בלילה
גם
כשעובד על מיומנות חדשה אני צריך לעבד אותה
אז במשך איזה 3 שעות הייתי באיסטרול בו גילפתי תמונה פנורמית של חיי
זה היה מעניין, אבל גם אינטנסיבי, והגוף שלי התעייף, כי הוא זז כשזה קורה
ואני כבר לא יודע מה ביצה ותרנגולת, האם הוא זז כי כואב, או כואב כי הוא זז
לא יודע
היום זה יום שכל היום בא לי לבכות
וגם בכיתי מדי פעם
אולי לא כמו שהיה בא לי, אולי קצת פחות, לא יודע
היי,
לא קרה דבר, אתה חמוד ונהדר
מקסימום לא תגיש בזמן את שיעורי הבית
המורה אוהבת אותך
אתה אוהב אותך
אתה מתעניין בחומר
וחשוב לך לדעת אותו, ואתה תשלים את זה כשתוכל
היום הרחיבו לי את האישונים ואני מנסה לשבת מול הפוטושופ והמסך מפצלח לי את העיניים. זה פשוט לא הולך
אולי אחרי המקהלה
כואב לי הגרון
רציתי לשתוק היום
להתבודד
לא היה לי מספיק מזה
לא יודע
אני חושב שהמקהלה תעשה לי טוב
אבל שאני גם חייב מנת לבד טובה, כדי שלא יהיו הפתעות כמו היום
הכותרת כאן זה תחילתו של סיעור מוחות לקראת פרוייקט הצילום הבא שלי
זה מה שעלה בפעמיים שניסיתי לאסטרל לשם
אדום, זהב, תכלת
פאנטה תות
מטבעות כסף
בודהה עם סינר אוכל פסטה
לדים צבעוניים זולים
חורים בידיים
אולי בכלל פאגאן
אולי אחד ביתי
גיליתי דרך סבתא לחש קסמים מסורתי
אולי גם זה מתאים
לא יודע, אין כאן פוסט אפילו אבל נורא רציתי שיהיה אחד
תגובות
הוסף רשומת תגובה