שלוש שש שש אפס חמש

אז, למרות שלא באמת בא לי לכתוב אני מרגישה איזה צורך לעדכן כי זה לא קרה די הרבה זמן ובינתיים קרו מלא דברים. החיים קרו.. בסיני היה מדהים ממש, ומאז שחזרתי לא ממש הייתי בבית לרגע. מרגישה סוף סוף שבאמת יש לי חברים שיכולה לסמוך עליהם ושכיף לי ומעניין לי איתם. תחושה של שנה חדשה ומהממת וממש טובה מקודמתה בפתח. בעוד פחות מחודש אני נוסעת לשבוע לגלף ביער בצפון וזה מרגש אותי נורא. תחושה של שנת חגיגות, מעונג לעונג כזה. ברור לי שכששוקעים לאמצע שלה אז נהיה כבד יותר, אבל אני לא פוחד. אני מרגיש חזק ואחר. אני מרגיש חדש ובטוח בעצמי. גאה בעצמי שנתתי לעצמי בדיוק מופתי את כל תנאי ההחלמה להם הייתי זקוק. טוב, אולי גם אלוהים התערב. אנחנו צמד לעניין בכל אופן :)   עוד חזרתי קצת לים אחרי סיני לחגוג את סוף החופש [סוף החופש מהעבודה, כן? החופש הגדול באמת זה החופש שבלב שלי] והיה מיוחד מאוד. פעם ראשונה גיליתי את הסצנה המטורפת הזאת של הזולות על החוף בעתלית ולגמרי ארצה להרים משהו כזה בעצמי יום אחד, או לפחות להתארח שוב.   היום בפעם הראשונה מזה כחודש היה לי יום שלם לבד בבית! הימים בחוץ עייפו אותי ככה שהתחלתי ללכת ...