שלוש שש שש אפס חמש

  אני מרגיש שאין כאב   לפעמים אני מרגיש שיש רק כאב אבל אף פעם אין רק משהו בעיקר לא כאב   כי הכל טובה נצחית   אם מישהו יגיד לי שאין כאב כשאני מרגיש שיש רק כאב אני אכעס עליו ואשנא אותו ורק יהיה לי עוד יותר כאב   אבל עכשיו ברגע הזה שאני מרגיש שאין כאב בכלל רציתי לכתוב את זה לנצור את הרגע הזה בזמן [אגב, אין גם זמן] כדי שיהיה לי לאחר כך כי כשאני אומר זה אחרת מאשר שמישהו אחר   ובעצם, אם אין כאב, ואין זמן אז למה זה מרגיש כאילו יש?   יש לזה מטרה בדיוק כמו שלאגו יש מטרה ומה הקשר אגו עכשיו? יש קשר קשר של צורה קשר של אדמה אינקרנציה   ג'יני בבקבוק מיצוי בריכוז גבוה תרכיז שנחנקים מרוב שהוא מתוק   גוף גבולות כמה טוב להזכר   פעם איש אחד שאל איך רוח עצומה כל כך כלואה בגוף קטן כל כך? מה שאני רוצה להגיד לו זה שהיא לא כלואה להפך   הגוף מאפשר חופש הזמן מאפשר חופש הכאב מאפשר חופש   חופש ואהבה זה לא רק חרטה של היפים שהולכים ערומים ומזדיינים עם כולם ועושים אקרויוגה ורוקדים קונטקט ומגדלים כינים במפשעה   חופש ואהבה זה המהות והסיבה   חופש זה ה...

חסיד ברסלב אומנית פופ אלת מין אמא טבע אשת חינוך רכה ואוהבת ילד תמים נער מרדן מכור נקי מכשפה טובה חוצת זמנים ויקומים חלמנית מדופלמת עורב חמדן עשיר קמצן גאון משוגע טיפש ושפוי סאחי וחנון רגיש לזולת וער למה שסביבי אוטיסט בועתי לב ענק ופועם חשדן וסקרן מניפולטור למציאות הזו משחק את המשחק עם כל הקלפים כל כך הכל שאני כלום כל כך כלום שאני הכל אני רואה אני רואה הכל אני יכול להיות הכל אני בוחר מה ומי להיות כל הזמן אני כל יום מישהו אחר פעם אחת בכיתה המורה אמרה לי לא לשכוח שאני המוטיבטור הכיתתי ולשניה קיבלתי כאפה כזה של "מהההה, אניייי המוטיבטור? אני? שעובד 10 שעות בשבוע ובשאר הזמן שוכב במיטה ומייבב שאני עייף?" מסתבר שאני גם המוטיבטור אני ער אני אש אני אריה אני מזל דגים באופק טלה אני אש וכל הזמן יוצאים לי מים מהעיניים יכולתי למלא ים רק בחצי שנה האחרונה ואז להבעיר מתוכו להבה זה משחק הכל משחק אני שחקן העולם במה יש לי ים תלבושות, ים תפקידים מבצע אותם פיקס הכל שנוי במחלוקת אני שנוי במחלוקת דעתי חלוקה אך חלקלקה כחלוק נחל ואני זורם בנקיקים במיומנות של מי שעבר אלף גילגולים ואני תקוע במגדל שלי ומג...

  אי אפשר לזרז התפתחות או החלמה. אפשר להסדיר נשימה ולקדש את הגוף שיהיה בית לנשמה.     אני כותב את זה קצת בהמשך לפוסט הקודם, שהתייחסתי ל"בנזודיאזפין אחרון" ולחלום של "אני אחרי זה". מזכיר לעצמי שזה הולך לקחת זמן, ולמרות שאני מרגיש תהליך, יש עוד דרך, וזה בסדר. יש לי איך להקל על עצמי בדרך הזו וזה מה שחשוב לי לזכור. כשאני כותב על קידוש הגוף אני מתכוון להתחיל מבחוץ, מהמעטפת, מהדברים הקטנים כביכול. דוגמא נחמדה לחשיבות של הגוף בתהליך הזה היא כשמשהו כואב בגוף ואז אי אפשר להתרכז במחשבה או בעשייה. כשהגוף בטוב הוא יכול להכיל את האור הפנימי. הוא נהיה כלי ללא חורים או סדקים, הוא שלם ואני יכול ליצוק לתוכו אור כמו דבש חמים מתוק.   קידוש הגוף בא לידי ביטוי בכל מני צורות, אצלי למשל זה מתקשר ל- לא לעשן, לאכול בריא, לישון היטב ומספיק, פעילות גופנית, התזונה החושית שאני מקבל [לאיזה מראות אני חושף את עצמי, ריחות, צלילים..] כמה אני מקשיב לו ושומר עליו, לא מתיש אותו או חוצה את גבולותיו. זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בלבוש שאני בוחר שיהיה נעים, במיניות שקשובה לו וכו'...   אתמול נסעתי לחצור ...

  חלמתי בלילה שאני אחרי זה. הסתכלתי אחורה על ציר הזמן, ראיתי את זה קטן ומתרחק ממני, נשאר בעבר. ראיתי אותי ממשיכה. לא האמנתי שזה קרה, שזה עבר, שאני כאן... שאני אחרי זה...   הימים האחרונים היו קשים במיוחד. שיא מסוים, אני חושבת. היו רגעים שעוד הרגשתי רע עם עצמי על כך שלפני כמה חודשים כתבתי כאן פוסט שהכותרת שלו הייתה " בנזודיאזפין אחרון לעונה " ובעצם הוא לא היה האחרון. שחררתי מזה בשלב מסוים כשהבנתי שזאת ההשרדות שלי עכשיו. אז בסדר, היו עוד כמה ואולי עוד יהיו. השבוע האחרון היה נוראי במיוחד ובכל זאת אני חושבת שלקחתי רק פעם או פעמיים. בכל אופן בדרך כלל אני גם ממש נמנעת ממשככי כאבים וכל העסק אבל כנראה שהפעם הייתי צריכה להתמוטט עד הסוף.   את הימים האחרונים העברתי על אופטלגין סביב השעון, כדורי שינה, אנטיביוטיקה, וכדור הרגעה אחד ביום חמישי [בעצם שניים, אחד ב5 בבוקר ואחד בצהריים]. ההתפרקות החלה עוד ביום שלישי עם התקפי בכי. ביום רביעי לא משנה מה עשיתי ואיפה שוטטתי גם כן בכיתי בערך בכל רגע נתון ובחמישי פשוט מצאתי את עצמי מייבבת במיטה וצורחת לסירוגין מרוב כאב פיזי ונפשי יחד. הפיזי כאילו ...

אני יכול "להתעלות" ולדבר רק קודש ורוח, אבל אני ממש סבבה עם לאפשר לעצמי לקונן את קינת הלב השבור, לכעוס ולשנוא מדי פעם. יאללה, חלאס. זה רעל קדוש. התעליתי מספיק, יש הצפה של רעל, אז שיצא, שישטף.        אני רוצה לספר כאן שאתמול חבר אחד התקשר אלי ושמע שאני בוכה מאוד. הוא היה בעבודה במרחק שעה נסיעה ואמר שעוזב הכל ובא אלי אם אני רק אגיד. אמר שיעשה כל מה שאני אבקש, שהוא רוצה לעזור, שאני רק אגיד מה אפשר לעשות. שהוא רוצה לחבק ואתי, להיות שם איתי כמו שאני הייתי איתו כל כך הרבה פעמים ברגעי משבר.   זה ריגש אותי כל כך מצד אחד, זה משהו שלא שמעתי מאף חבר מעולם, ויכולתי רק לחלוםםםם לשמוע דבר כזה ממך. נפגשנו. בכיתי. גם שאלתי את עצמי בליבי איך יש אנשים שיודעים להיות חברים טובים ויש אנשים שפשוט לא? וגם אני נכללת באלו שלא, תכלס, במקור שלי. אמרתי לו שאני לא הייתי איתו ברגעי משבר אם הוא לא היה משקף לי ומראה לי ושם בעצמו בשבילי. שהוא נתן לי דוגמא וככה למדתי. הוא אמר לי כל כך הרבה דברים יפים עלי ושאלתי אותו למה אצלי זה קשה. למה קשה לי להביט בעיניים של מישהו במשך חצי שעה ורק לספר לו כמה א...