פוסט פרידה?

השמש זורחת ובתוכי יורד ברד כבד

אני לא בדיוק יודע למה

אולי זה החורף

אפשר גם לעשות כאן שירת הסטיקר ולהגיד ש

הכי חשוך לפני עלות השחר

וגם ש

כל העולם משתקף בטיפת מים

בדמעה

אולי

לא רציתי שהפוסט האחרון שלי כאן יראה ככה. לא רציתי בכלל שיהיה פוסט אחרון

אבל פרידות מאהובים, מי רוצה אותן בכלל

דברים שלמדתי לאחרונה-

להסתכל על קקטוסים בגובה עיניים

לזכור שאני קקטוס בעצמי

התחלתי לכתוב את הבלוג הזה בגיל 13. מה שזה אומר בעצם שיותר מחצי מהחיים שלי מתועדים כאן. זה כואב. אמנם זה רק דף אינטרנט אבל בשבילי זה הרגיש כמו בית. אני גם עצוב כי אהבתי שיש לי את הארכיון ואני יכול לשוטט בעברי מסיבות כאלו ואחרות. פעם זה היה סתם כי אני אובר-נוסטלגי אבל בהמשך זה הפך לכלי מאוד יעיל ללמידה עצמית.

אני לא כל כך יודע מה לכתוב כעת. אני מבולבל. אני שותה את השמש והיא מנחמת אך לפעמים מרגיש שהקור גובר אליה. כשחשוך לפעמים זה מרגיש שלנצח למרות שיודע שלא כך.

אין יאוש בעולם כלל. כשבא יאוש באה גם ההבנה, איפה נפגעתי, איפה פגעתי, ובעיקר כמה אני אוהב... כמה אני רוצה.....

אולי משהו שאני רוצה להשאיר כאן לפני שאלך זה את מתנת ראיית הרנטגן- לכל אחד יש שפת אם ולא כולם מדברים את השפה הזו, רק חלק, וכך או כך כל האנשים כולם הם אחד בפה ואחד בלב רוב הזמן, לא כי שקרנים, לא כי ככה רוצים, כי ככה אנחנו, בני אדם, קצה הקרחון הוא תודעה מודעת, והשאר עמוק עמוק באוקיינוס, ולפעמים לא יודעים לדבר, ונסיבות חיים והכל

אבל, יש מהות. מאחורי כל חומה, כל שריון, כל משפט מסורבל ומגומגם וגם כזה שנשמע הכי קוהרנטי ובטוח בעצמו, יש מהות

אותה אני רוצה שנשמע, אותה אני רוצה שנראה ונרגיש

וככה מגשרים על הפער, וככה קושרים לבבות שבלי ראיית רנטגן לא היו נקשרים

אני מרגיש שלא התעוררתי הבוקר, שאני עדיין חולם

ואולי כרגיל, ההתעוררות שלי באה משם

אולי אכתוב עוד פוסט כשאהיה פחות מבולבל. בכל אופן לא יודע אם יש לי קוראים אבל ככל הנראה אם אמשיך לכתוב זה יהיה כאן-

הבלוג החדש

ומי שרוצה לשמור איתי על קשר כלשהו שיכתוב לי בתגובות את המייל שלו או פייסבוק וגם שיסביר לי מי הוא ולמה.

אוהב. הולך ליער להשקות את העצים בדמעותיי

וזה השירים להיום, כי מי בכלל מצליח לנסח איך הוא מרגיש כשהלב ככ כואב-

 

 

 

זה שיר הגאולה, מבחינתי הוא כמו שיר המשך לשיר שלה society, אם ההוא זה הצד החשוך של הירח אז זה הצד המואר-

 

 

 

שיר שכבר היה כאן בבלוג אבל מלווה אותי וחוזר בפסקול של חיי

 

 

 

 

וזה בשביל לשבור את החומות שמפרידות בינינו, התפילה שלי לימים אלו-

 

 https://www.youtube.com/watch?v=X6Q45m91Z28

 

להתראות, או שלא, לא יודע, נראה שכן