שבורה?

 לפני כחודש שאלה אותי אחת שעובדת איתי שאלה שלא יצאה לי מהראש. היא שמעה שעבדתי בעבר במקום אחר במשרה יותר גדולה ודורשנית, ואז שאלה "אז זה מה ששבר אותך?" עניתי לה אינטואיטיבית שהרבה דברים שברו אותי אבל אחר כך לא הצלחתי להפסיק להרהר למה היא שאלה את השאלה הזו. כלומר, אני נראית לה שבורה? מה זאת אומרת "אז זה מה ששבר אותך?", זאת שאלה ששואלים אנשים שבורים.

 

מאז זה יושב לי בתת מודע ומדי פעם צף ועכשיו פתאום שוב. הרבה פעמים דרך אגב, דברים שאומרים עליהם שהם פתאום, הם בכלל לא פתאום, ואם עושים זום אין ומסתכלים על הפרטים הקטנים ועל מה שקרה בדרך ל, אז מגלים שזה לא ממש פתאום... אולי זה אחד מהרגעים האלו.

עכשיו כשאני שוכבת במיטה כשאני יודעת שצריכים אותי בעבודה ויכולתי להיות שם ולהרוויח עוד כמה גרושים, בעצם למה לזלזל, יכולתי להרוויח כסף וכסף היום זה כלי, אבל גם זין זה כלי, והזין שאני שמה כרגע על כל הסיפור הזה הוא אחד ממש מרשים.

 

הבריאות שלי חשובה לי יותר מהכסף. האם זה הופך אותי לשבורה?

 

אולי מה ששבור בי זה החייל שניסו ליצור ממני. אולי התחילה להווצר קליפה של חייל סביבי אבל הרוח שלי הייתה חזקה יותר תמיד, והיא פיצחה את הקליפה ויצאה החוצה. הקליפה נשברה. אולי בגלל זה חיילים קוראים לי שבורה.

 

ה"מערכת" [תקראו לזה איך שתרצו, לצורך העניין בחרתי במילה הזו כי היא הראשונה שעלתה לי. היפים אולי היו אומרים בבילון אבל גם לצבא הזה לא התגייסתי] מנסה ליצור מאיתנו משהו מסוים כדי להיות משהו מסוים אבל בעצם זה שהיא משנה אותנו בכוח למשהו שהוא כל כך רחוק מהטבע שלנו אז נוצר מצב שזה פשוט לא עובד ואז התוצר [פרי זאת מילה חיובית מדי כרגע] הוא חברה שלא מתפקדת היטב. אנשים חולים, סובלים, המון בעיות [בכלכלה ברפואה בחינוך ביחסי אנוש בהכל..] בפרמקלצ'ר קוראים לזה בשם ששכחתי כרגע מהו.

 

בכל מקרה, אני לא באה להגיד בטקסט הזה- שיואו אני כל כך קולית כי שוחה נגד הזרם. בכלל, אני מנסה להגיד שאין זרם. אם היינו מים כרגע זה היה איפשהו בין ביצה של מים עומדים ומזוהמים מלאי טפילים ושאר כולירות, עם מעין ערבוב שלא ניתן להסביר פיזיקלית עם מי תהום מתוקים והכל זורם לכל הכיוונים ומתנגש ולא הרמוני. לכן בעצם אין מה להפסיד. זה לא שאם אני שוחה נגד הזרם [שלא קיים בכלל] אני הורסת משהו או עושה איזה אקט מרדני כלפי מערכת שקיימת ועובדת ופשוט לא בא לי עליה כי אני מוזרה.

 

מה שמתרחש גם ככה לא עובד ואין מה להפסיד אז כל שנותר הוא לנסות כן ללכת עם הדפוסים והתבניות של הטבע, כי הם הדבר היחיד שעובד. הם הסיכוי היחיד למערכת בת קיימא, לחברה אנושית שמקיימת את עצמה במצב של ווין ווין ולא במצב היררכי שבסוף כולם אוכלים חרא בגללו, אפילו אלה שכביכול בראש הפירמידה. [מזכיר לי את החמלה שלי לאחרון שאנס אותי, שלפעמים אני שוכחת מדוע היא נוצרה]. לפגוע באחרים זה בדיוק כמו לפגוע בעצמך, כשחושבים על עצמינו כאחד המורכב מהרבה איברים קטנטנים. זה נשמע כמו איזה חרא ניו אייג'י אבל זה לא קשה להבין את זה אם מנסים. [אמנם לא מובן מאליו אבל מתעצלת לתת דוגמאות כעת].

 

לא מזמן עלתה במוחי מטאפורה שכל החיילים שהולכים לפי התרמית הזו הם כמו אנשים שמתאהבים באנס שלהם או בזה שהתעלל בהם כל החיים. מתמכרים. אני לא מכירה מספיק שיט פסיכולוגי וקשה לי לתמלל את נפש האדם ובכלל. יותר חווה דברים כתחושות ותמונות אבל איכשהו מנסה לשים את זה כאן ולאט לאט להסביר את זה לעצמי [ולכם] בשפת בני האדם, כי, בכל זאת, מסתבר שאני חלק מזה... מאיתנו.

 

בכל אופן, התיישבתי לכתוב כאן כי שכבתי במיטה ושוב צפה לי בזכרון השאלה ההיא, מה שבר אותי, וכשהרהרתי האם אני שבורה הבנתי שאני בכלל מרגישה בנויה. שבשביל לבנות צריך להרוס ומה ששבר אותי בנה אותי. אולי היה יותר נכון לשאול "אז זה מה שבנה אותך? זה מה שהפך אותך למי שאת היום?" אבל זו כבר התנקנקות על המילים. יכול להיות שכשהיא שאלה את זה היא בכלל התכוונה ל"שבר אותך" במובן של- נמאס לך לשחק את המשחק הזה, יעני הקש ששבר את גב הגמל.

 

בכל מקרה באמת לגמל הזה לא יזיק מסאג' טוב אבל זה לא בגלל שהגב שלו שבור. הוא תפוס מעשייה טובה. אחרי יומיים בטבע בלי פלאפון הכל חוזר למקום בתוכי. לשבת מסביב למדורה עם אנשים זרים ולהרגיש שאנחנו מכירים מלפני עידנים, לאו דווקא כי קיימים גילגולי נשמות, אלא כי במהות אהבה היא אהבה וחיים הם חיים, ולא צריך ללכת רחוק מדי בשביל לראות את זה. להפך. מספיק להתבונן על עץ...

אני שמחה. בתוכי הנהר זורם ומימיו נקיים. ניתן לרחוץ בהם ולשתות אותם. מה ששבר אותי בנה אותי וזה בעצם מה שרציתי לומר..

 

כתבתי עכשיו לחבר אס אמ אס כי הוא חיפש אותי בזמן שהייתי בחוץ. חשבתי לעצמי באיזה מילה לבחור עכשיו [בחוץ/בטבע...] בחוץ נשמע לי כמו מילה מתאימה כי זה כאילו מאפשר לי לצאת לרגע מהמעגלים ולהסתנכרן מחדש [בדגש על כאילו, אנחנו אף פעם לא באמת יוצאים, גם בטריפ הכי משגר לחלל], אבל זה מאפשר לי לצאת מהשגרה שלי ולעשות סדר בתוכי ולהזכר מה חשוב לי ולמה אני כאן ומה אני רוצה ואוהבת. בכל מקרה, כתבתי לחבר הזה "חזרתי לצעוויליזציה". בטעות יצא לי עם ע' וזה הצחיק אותי כי ככה זה מרגיש, כמו איזה משהו גרוני כזה. כמו לבלוע אוכל אחרי שהתרגלת להזנה פראנית או סתם יצאת מהגוף [יש עוד אנשים שסתם יוצאים מהגוף! זה נשמע אזוטרי אבל זה לא עד כדי כך, זה אפילו יותר נפוץ ממה שחושבים, נדמה לי]...

 

בכל מקרה אז אני בולעת עכשיו את השגרה שלי שוב והיא כזה קצת נתקעת בגרון אבל בסדר, בזה אני דווקא ממש מיומנת, ולשמחתי הייתה גם מלאכית אחת בדרך שהזכירה לי איך להחליק את המעבר הזה יותר בנועם, משם לכאן, מכאן לשם, בחמלה לקושי שמלווה לזה לעיתים. בהקשבה..

אחת המתנות שהענקתי לעצמי כדי להצליח לנחות כאן יותר בקלות זה את השעתיים הנוספות האלו בבית, לפני היציאה לעבודה. עכשיו הגיע הזמן לשמוע שיר פותח לב, להתמתח קצת ולחזור עם לב קצת יותר רפוי ומרופא.

 

 

שלום3>