אז מה היה לנו?
רגשות אשמה כשאין על מה
צפרדעים משוחררות למחברת ולעת עתה זה הספיק
גוף מדבר
מתרחב מזדקף אומר מה נכון בלי מקום לספק או שאלות
רצון לטרוף את העולם, לעשות סוף סוף
והכל, ועכשיו
גוף מעלה חום כל יומיים, מבקש לזכור שזה נפלא לגדול
אבל
אחד אחד
מוות ותחייה
הצפה
הילוך מהיר
נהרות של דמעות ושמחה גדולה
אמת
שלווה
ניקוי
בחינה מחדש
מוכנות, בשלות, סקרנות, קוצר רוח
תת מודע צף מכה בפנים ונעלם כמו דולפין במופע קפיצות פעם מתחת למים ופעם מעל
ואז
כמו חלום משמעותי שנשכח עם רגע פקיחת העיניים
ממתין בשקט לתורו להפציע
14/7, 22:13- אני לא חושבת שזה שווה פוסט נפרד אז אני כותבת את זה כאן:
הרגע הוצאתי חננה מהאף בכזו עדינות ומיומנות והרגשתי שהתבגרתי, שאני ברוכת כשרונות ואני מוכנה לעולם הזה..
ואז קמתי, וזרקתי את החננה לפח וחשבתי לעצמי- אלוהים ישמור, כ"כ הרבה תחושות, כ"כ הרבה מיומנות, והכל סביב נזלת יבשה..
מה יהיה איתי 
תגובות
הוסף רשומת תגובה