החיפושית האימתנית
זאת פעם ראשונה שמתחלף חודש ואני לא רצה לעדכן
בגלל שהמוח שלי והלב וכל הדברים האלו
ממש עמוסים
אז רק כדי לא לשכוח ולהרגיש שעדיין יש סדר, ריתמוס, ושלא לגמרי נבלעתי למערבולת הזמן המאיץ
והשיגרה
היה לי יומולדת, גדלתי בשנה, התרגשתי מאוד וזה היה נחמד
התגשם לי חלום ואני מאיירת איזה פרוייקט בתשלום כרגע, פעם ראשונה בחיי שמשלמים לי על הציורים שלי
זה חלום של שנים
ופתאום כשהוא מתגשם
אני לא ישנה בלילות ובוכה המון וחוסר האמונה בעצמי מציף אותי וכל הקשיים...
לפעמים החלום הזה הוא קצת סיוט
זה כואב אבל מלמד ומעניין
בסדר, אז אולי אני לא מאיירת ספרים לעת עתה
אבל אני אוהבת ליצור ויש לי ידיים טובות ועוד דברים טובים שעוזרים לי ליצור
ובכלל בשבילי זו דרך חיים, היצירה
כי יצירה זה חיים
וחיים הם מוות ומוות הוא חיים
אז זה בסדר שכואב כל עוד אני אוהב
מה עוד?
תקופה מאוד עמוסה שבקרוב תרגע קצת. עוד פחות מחודש חופשת פסח, ואז בתחילת מאי אטוס עם הוריי להתפנק בארצות נכר
אחר כך יבוא הקיץ
והזמן יאיץ אפילו יותר מעכשיו עד כדי שיתהפך ויחזור להיות זמן רגיל
כי הכל זה מעגל בסופו של דבר
מחשבות על תספורת עולות ומפחידות אותי
בלילה חלמתי על גבינה שהחמיצה והעלתה בי בחילה
וגם שאבא שלי השתמש בלוח אור כקרש חיתוך ללחם וצרחתי
וגם על המרתף בבית ילדותי, שהיה מלא בספרים וציוד משום מה
פעם, כשהייתי קטנה, ראיתי שם חיפושית בגודל של עכבר. בחיי
זה היה מרהיב
פעם היו שם גם נרקומנים שהפכו את זה לקנטה שלהם ואמא שלי נאלצה לגרש אותם
לי זה היה נשמע כמו דרמה מדליקה באותם ימים
לפעמים כשקורים דברים ממש דפוקים עולה לי חצי חיוך בפנים
קשה לי לתמלל את התחושה כשהוא עולה, אבל זה מן "איזה משחק הזוי"
טוב אני הולכת להתארגן לישון כי התחלתי לסדר את שעות השינה שלי קצת
ובעזרת השם במאי אולי אצליח סוף סוף להוציא את הטבק מחיי
וללבוש את השרוואל הלבן שלי והסנפירים ולהיות מאושרת
19.03.17-
חלמתי בלילה שאני לא יודעת איזו חיה אני
יותר נכון ששכחתי
ובחלום היה קול עירני וביקורתי שאמר- איך יכולת לשכוח? הוא לא כעס, הוא פשוט התפלא איך זה יתכן שיצור שוכח איזה חיה הוא
שוכח את טבעו
שוכח איך נראות האוזניים שלו והזנב
כמו שאר החלומות שלי בשבועיים האחרונים החלום היה מאוייר, כלומר, זה לא שראיתי את התמונות, אני ציירתי אותן
ציירתי ומחקתי ציירתי ומחקתי
חיה כזאת וחיה אחרת, וכל פעם זו לא אני, ואז מוחקת
וזה בדיוק המסע שעובר עלי עם איור הספר הזה. מסע של להזכר בעצמי. במי אני.
לא במי שסיפרו לי שאני
לא במי שרצו שאהיה
לא במי שאני רציתי להיות כמוהו
אלא פשוט במי שאני
"אל תכחש בם פן יכחשו בך"
אבל זה לא באמת ככה
כי כמו שבאים מאדמה וחוזרים אליה
ככה הכמיהה לשוב הביתה
אל עצמינו
אל אלוקה
והזרועות
גם כשהן קפוצות
סגורות
מחבקות את הבטן חזק חזק וכל הגוף מקופל מחשש להפגע
למוד נטישות אין ספור
עדיין הן תמיד פתוחות
אבא שלי הוא חיה טריטוריאלית
ואני חרק
או לוויתן
שזה בעצם נשמע כמעט כמו ניגודים אבל מה משותף בינהם? שהם שומעים צלילים שאחרים לא
תגובות
הוסף רשומת תגובה