אדי והסערה

הייתי בצפון אצל חברה שגרה באוהל. התארחתי שם עם עוד חברה אחת, שכבנו ביחד על הספה והיא חיבקה אותי. היא הייתה הכפית הגדולה. על הרגליים שלי היו המון קשקושים. לא קעקועים, פשוט קשקושים שקשקשתי בטוש שחור ככל הנראה. חשבתי לעצמי שמעולם לא הייתה לי חברה שיכולתי לבקש ממנה חיבוק, ושחיבקה אותי ככה שהרגשתי מוגנת. בחוץ הייתה סערה גדולה, רוח וגשם. פתאום האוהל כמעט התנתק ממקומו ועף. זה היה מאוד מפחיד והתחלנו להלחץ ולדבר על מה יקרה אם האוהל יתעופף לגמרי. גם פחדתי כי לא היה לי מעיל. התחלתי לדמיין איך הרוח מכה בעוצמה כזו ומפרקת את הכל. שוברת עצים ומעיפה בתים באוויר. חשבתי לעצמי שלא אעזוב את החברה הזו, שאחזיק בה חזק חזק אם תכה הרוח, וככה לא נלך לאיבוד אחת לשניה. לא ראיתי את פניה כל הזמן הזה, רק הרגשתי את ליבה הטוב.

 

 

---

 

 

 

הנה תמונה שצילמתי, השראה מספרו הקסום והמעורר של מיכאל אנדה- מומו. מאוד ממליצה לקרוא