חלומלחמה [וניצחון?]

 הייתה מלחמה נוראית. רוע הקיף אותי מכל עבר. הגורל שלי ושל כל אהובי היה ברור- אנחנו לא הולכים לשרוד את זה. כולנו הולכים להרצח באכזריות. לא משנה לאן הבטתי ראיתי רק את רוצחיי. עמדתי על מן מקפצה כזו וכך גם כל שאר האנשים. היא הייתה גבוהה ומלמטה היה כמו משפך ענק, כמו שיש בפארק שעשועי מים לפעמים ואנשים מתגלשים ובעזרת הכוח הצנטריפוגלי מגיעים למרכז בסוף... רק שזה לא היה מגלשה בפארק שעשועים, אלא פשוט משפך שבתחתית שלו הכיל המון איברים כרותים של כל מי שהחליט לקפוץ. כל מי שקפץ- הרוצחים זרקו עליו כמו סכינים מסתובבים כאלו שפשוט חתכו אותו לחתיכות קטנות, חלק גם השתעשעו בנסיונות לפגוע בעזרת ירייה. הסתכלתי על הרוצחים. הם צחקו כמו מטורפים, לא היה בהם שמץ של טוב או אנושיות, רק רוע וסאדיזם. ידעתי שאין לי לאן לברוח, רק לקפוץ [המקפצה הייתה מאוד גבוהה ומחוברת לקיר שמאחוריו לא היה כלום]... אנשים התאבדו אחד אחרי השני לתוך המשפך וראיתי את את אבריהם נקצצים לסלט ונופלים בערימות. חשבתי לעצמי שאין לי מה להפסיד, שהסוף של כולנו כאן זהה, אז קפצתי.

 

קפצתי ועפתי בסיבוב לכיוון המשפך, כשכדורים נורים לכיווני וסכינים מעופפים. עפתי ונהניתי מהתעופה. צחקתי כמו משוגעת גם אני. רוצחיי התפלאו מאוד והעובדה שעפתי וצחקתי בלבלה אותם כך שלא הצליחו לפגוע בי. ידעתי שאני אמות אז לא היה לי אכפת להתחצף/לעצבן את רוצחיי, לשחק איתם משחקי "לא תתפוס אותי" ובאופן כללי להנות מרגעי האחרונים בחיים ולעשות את מה שהכי רציתי באותו הרגע: לעוף.

 

התעוררתי ב5:00 בבוקר, הייתי לחוצה מהחלום וקמתי מהמיטה לעשות פיפי, כי חשבתי שאולי היה לי סיוט בגלל שיש לי בגוף פיפי שרוצה לצאת. פחדתי שאראה חתול שחור במרפסת כי לרוב הם מגיעים כשיש לי סיוט בסנכרון מושלם, אבל לא היה שם אף חתול. נכנסתי לעשות פיפי וכשיצאתי ראיתי את קלרינג הלבנה והצחורה. היא הגיעה. נשמתי לרווחה והלכתי ללטף אותה למרות שבדרך כלל אני לא אוהבת לקטוע את השינה שלי בכל מני הסתובבויות ומעשים שיעירו אותי. הייתי חייבת להגיד לה תודה, וגם פחדתי ורציתי להרגע ולהרגיש שאינני לבד. נתתי לה אוכל וחזרתי למיטה. לפני שעצמתי שוב עיניים כתבתי במחברת שלי:

 

5:00 בבוקר, חלום מלחמה מפחיד. השאלה שהעסיקה אותי בחלום הייתה: "איך תעדיף למות במצב של רוע קיצוני שמקיף מכל עבר?" והתשובה שהגיעה הייתה "ללא פחד. להתאבד על החיים האלו. להנות בטירוף תרתי משמע."

 

נרדמתי שוב די מהר ואז חלמתי חלום מצחיק שאני לא זוכרת מה הוא היה, רק ששלי, בחורה אחת שמנה עם צחוק מצחיק שהייתה איתי בכיתה, הייתה שם. התעוררתי מהצחוק של עצמי ושוב נרדמתי. הרבה רגשות צפו בשינה הזו...

 

אשמח לשמוע תגובות/תהיות לגבי החלומלחמה הזה כי הוא הרגיש לי משמעותי ומעניין. אותי אישית מה שתפס בחלום זה העוצמה שהרגשתי את ההיפוך שקורה בנקודת קיצון. זה קשור בפחד וזה לא פעם ראשונה כשאני מרגישה את זה. כשאני מפחדת עד כדי טירוף ומרגישה שכבר אין לאיפה ליפול או מה להפסיד קורה איזשהו היפוך בתוכי וכל הפחד נעלם. זאת נקודה מאוד מיוחדת ומעניינת ששווה חקירה. חן אמר שזו בדיוק הנטיה של הטיפוס ההסטרי [ע"פ שטיינר], לפעול ולעשות דברים משמעותיים רק בפיקים, כשהפחד כבר הגיע לקצה ואז הוא כמו "מתפוצץ".

 

 

אגב, זה מה שהלך מבחינה ויזואלית- לא היה "עולם בחוץ", זה קורה לי הרבה בחלומות, שאני נמצאת בתוך איזור תחום וכאילו לא קיים עוד כלום מסביב. בחלום הספציפית הזה הייתה הרגשה כאילו זה איזה בונקר מתחת לאדמה. הכל היה בגווני אדום. את הצורה אפשר לראות כאן באיור הפשוט שעשיתי, שהוא כביכול חתך באמצע של הצורה כדי שתוכלו להביט פנימה. אני זה האיש התכלת [רק כדי שתוכלו להבדיל], השחורים זה הרעים שיורים. הקו הספירלי מראה את מסלול התעופה שלי ולמטה זה האיברים הכרותים.