חלום בתוך חלום
הייתה לי בחדר פיסת אדמה בגודל של בערך מטר על 20 ס"מ, ערוגה קטנה, שמה גידלתי כל מני פטריות. הייתה פטרייה אחת בצבעי אדום-כתום, בצורה של צדף, מסוג הפטריות הקשות האלו שצומחות על גזעים. מה שהיה מיוחד בה זה שהיא גדלה כלפי מטה תוך כדי שהיא חופרת בור, לא משנה היכן נמצאת. היא חופרת בור עמוק שהקירות שלו נראים ומרגישים כמו בטון, מאוד מרובעים, ושמה צומחת לה כלפי מטה, ככה היא יכולה להמשיך עד לבטן כדור הארץ והלאה אל הצד השני אם רק תרצה. אצלי היא לא הגיעה אל הצד השני, אבל העמיקה לפחות חמישה מטרים, אולי אפילו עשרה. כשהבטתי למטה היה די חשוך. ראיתי תזוזה וחשבתי שאולי זו חולדה וקצת נגעלתי וחששתי שמא יגיעו אל חדרי כל מני אורחים לא רצויים [לא שיש לי משהו נגד חולדות, אבל לא בחדר שלי, ולא בלי הזמנה].. בכל אופן התרכזתי בתזוזה וניסיתי להבין מהי, כשפתאום הבור נפער עוד ועוד והיה כמו שער לעולם אחר. ראיתי שם שמש ושמיים תכולים וצמחייה ירוקה ושועל. הוא היה יפה מאוד. פתאום הגיעו עוד שני שועלים עדינים יותר למראה. כמדומני בכלל היו שועלות. הגיעו גם בבונים קטנים וחביבים שניסו לדבר איתי, לא במילים אלא בעיקר בהבעות פנים ומחוות גוף, מבטים... הם היו נחמדים והייתה לי תחושה שחשוב להם מאוד להעביר לי איזה מסר, שהם מעט במצוקה ומרגישים שיש קושי בתקשורת בינינו, אבל הרגשתי אותם בכל זאת. השועלים קצת חששו. אני שמחתי מאוד שמתוך חדרי יש לי גישה לעולם יפה כל כך שאוכל להביט בו מתי שרק ארצה.
דבר נוסף שראוי לציון הוא שלפני כמה ימים הבנתי תוך כדי שינה שמטרת החלומות שלנו היא ללמוד למות. זו הכנה אל מה שיקרה אחרי שגופינו הפיזי יתכלה וינבול. זו מחשבה מעניינת בשבילי אם כי לא אמת חצובה בסלע. אם להסביר בקצרה מאוד מה שאני חושבת שיכול לעמוד מאחורי מסקנה שכזו- ככל הנראה החלומות הם הכנה אל המוות מאחר ואנו מתקיימים בהם ללא גופינו הפיזי.
עוד התבוננות מעניינת על הנושא יכולה להיות על כך שאנחנו נפגשים עם המתים בעיקר בחלומות [רואים אותם, מקבלים מהם מסרים, מדברים איתם, מחבקים...] ביום יום הזה שרוב האנשים קוראים לו מציאות אנחנו לרוב לא פוגשים את יקירינו שמתו. זו עוד צורה להבין את המסקנה שהגיעה אלי באותו הלילה. עולם החלומות הוא מעין גשר, עולם ביניים בין המחזיקים בגוף לבין המשוחררים ממנו.
למה ללמוד למות? זו גם שאלה מעניינת. אולי זה יכול להשמע מיותר להרבה אנשים, ללמוד למות... בייחוד לאנשים שלא מאמינים שיתכן המשך של קיום ללא גופינו הפיזי. אני לא יודעת מה יקרה אחרי שליבי יפסיק לפעום. אני רק יודעת שפעם, כשמתתי, זה החריד אותי לגמרי והיה קשה להתרגל למצב הצבירה החדש. אז אולי אם אכן לחלום זה להתאמן לקראת העולם הבא, יש למתנה הזו הרבה יותר תועלת ממה שגם ככה היא כבר מביאה לחיי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה