משהו מגעיל וגם

לא מזמן מישהו הגיע לבלוג שלי לאחר החיפוש הזה:

 

 

 

לא יודעת מי זה הבנאדם הזה שחיפש בחורות עד גיל 17 שכותבות על האוננות שלהן בבלוג, אבל אותי זה דוחה ואני ממש מקווה שהוא לא מתסובב כאן, ואם כן אז שידע שהוא לא מוזמן. חוצמיזה אני רואה לאחרונה שהרבה קוראים חופרים בעבר שלי בבלוג, ואני סקרנית מי אלה מאחר ואף אחד לא טורח להגיב. בכל אופן זה לא עד כדי כך משנה. 

מה שכן, באמת הבלוג ככ מלא ב..מי שהייתי... שלפעמים זה מטורף לי לקרוא ולהזכר. כתבתי על זה כבר איזה 3 פעמים לאחרונה אז מסתבר שזה מעסיק אותי. אני מגלה בי צדדים שממש שכחתי שהיו קיימים... שזו הייתי אני. טוב. אין לי כל כך ריכוז לזה ויכולת לפרט אז לא חשוב לבינתיים.

 

היום היה לי יום ממש קשה בעבודה ובכיתי כמעט כל היום. זה כבר פעם שניה השבוע שקורה לי איזה משהו בבוקר וזה משתרך איתי לאורך כל היום ואני ממש לא מצליחה לדבר, בטח שלא על הדבר עצמו שגרם לי לבכות, כי ישר אני שוב מתחילה... שוב, אין לי יכולת לפרט אבל אני יוצאת מכל הסיפור הזה עם שאלה- למה אני מגיבה כל כך קשה ברגע שרוצים שאקדיש פיסה מהזמן שלי למשהו שלא תכננתי?

עונה לרגע מאינטואיציה בלי להפעיל את השכל- קודם כל, כי עברתי טראומה בעניין הזה, והפצע טרי. דבר שני, כי אני מתכננת בצורה די טובה את הזמן שלי ומודעת לצורך שלי בזמן עם עצמי, כך שכשהתוכניות משתנות הצרכים שלי לא נענים והנה, אפילו הגוף נותן את אותותיו וכואב מאוד. אני יודעת שאלו בדיוק הדברים שעושים אותי חולה.

עוד דבר- היום בעבודה אחת העובדות חיבקה אותי וממש לא רציתי חיבוק אבל לא הצלחתי להגיד, וככה יצא שהיה לי עוד יותר לא נעים ממה שגם ככה היה.. אז אני רוצה להשתפר בעניין הזה גם בהקשבה שלי לעצמי וגם בלהגיד את זה בצורה נעימה... את ה"לא"...

 

ועכשיו, לא יודעת...... חשבתי שאעשה סופ"ש נטול טבק אבל לא החזקתי מעמד יותר מ3 שעות... אז נראה לי שאני רצה לקנות לפני שהחנות נסגרת. יאי לי :| 

וגם לכם, כי נחסכו מכם הגיגי הלא מעניינים

 

ביי

 

---

 

חזרתי מהקיוסק. קניתי טבק. הוא היה נראה פתוח למדי, כלומר, כאילו לא מתכנן להסגר בקרוב.. או שאני פשוט רגישה מאוד כרגע לאורות הפלורסנט ולנוכחות אנושית. בכל אופן בדרך פגשתי את מיאווי ופסח, שהם בין החתולים האהובים עלי ביותר [יש גם את כתם וקלרה בטופ, ואז יש את גורי ששמור לו מקום בלב אבל כבר לא ממש אפשר ללטף אותו כי נהיה כעסן, יש גם את אימי שגם לה שמור מקום בלב אבל היא בקושי מגיעה, ויש את מימסי שזה מסע בפני עצמו והוא חתול מיוחד, הוא נשוי לקיטי היפייפיה שאיכשהו אני מרגישה שיש קצת דיסטנס בינינו, אולי כי היא יפה, אולי כי אני מקנאה.  את ארצ'י והג'ינג'י השני אני לא כל כך אוהבת, ויש את התינוקות, שהם חמודים, אבל עדיין מיאווי ופסח וכתם וקלרה בטופ. וזה הסוף לסוגריים הארוכים מדי, כי מגיע לחתולים פוסט נפרד]

בכל אופן פגשתי אותם ואמרתי להם לחכות לי כי אני חייבת לרוץ וכבר אשוב. פסח כבר למד שמשתלם לחכות לי אבל מיאווי תינוק שובב ואימפולסיבי אז הוא הלך אחרי חצי דרך ובסוף נעלם לאנשהו וכמובן כשחזרתי פספס את טקס הנקניקים החגיגי. 

טוב. רציתי בכלל לכתוב על משהו אחר. רציתי לכתוב על זה ששמתי לב שרוב האנשים ממש גרועים בלהיות בחברת אדם שכואב לו/שבוכה, ומיד ינסו לנחם/לתת עצות/לחבק/לנסות לשנות את המצב ובתכלס- פשוט לגרום לו להפסיק לבכות ולהרגיש טוב. זה לא פעם ראשונה שאני שמה לב וזה וזה מפריע לי, זה כבר קרה לי לא פעם אחת בעצם, בתור בכיינית מספר אחת בתבל.

אותי זה ממש מתסכל שבכיתי היום וחיבקו אותי וזרקו לי עצות על איך לשנות את החיים שלי ואיך לשנות את מצב רוחי הנוכחי, כי "חבל". לא חבל. לא ביקשתי עצות. תסמכו עלי שאני עושה את הדרך הפנימית שלי, שואלת את השאלות שלי, יודעת [ועוד איך יודעת] לבקש עצות כשצריך. כשמשהו כואב לי אני לא ממהרת שלא להרגיש אותו. אני לא ממהרת כי אני חושבת שזה חלק מהריפוי וזה הכרחי. אני יודעת שאנשים לא עושים את זה מרוע ואני גם לא פוסלת את הרעיון שאולי אפילו יכול להיות משהו חכם בעצות שלהם, אבל לרוב יותר חכם שלא. אני שמה לב שאפילו כשאני כן שואלת ומבקשת עצות, ואולי דווקא שם במיוחד- זה הרגעים שאני הכי פחות זקוקה להן, והכי יותר זקוקה [הכי יותר?] להפך המוחלט, להתכנס פנימה ולהצליח לשמוע מה אני רוצה. כי מה זה בנאדם שמבקש עצה? בנאדם שלא מצליח להחליט\לחשוב\להרגיש בשם עצמו.

 

ועכשיו בקטע יותר ספציפי כי ברור שלא הרהרתי על הדברים האלו סתם כך-

 

ועוד בסוף היא שאלה אותי אם אני במחזור וכשעניתי שלא אז היא אמרה "אז למה הרגישות הזאת" O_O הממ... ככה? כי כזו אני? אולי?...

כי לפעמים קשה לי? וכי לרוב אנשים לא בוכים בפומבי ווואלה שמים את הקלפים על השולחן ואומרים "קשה לי". ותכלס, כן, עוד יום-יומיים אני אמורה לקבל מחזור, אבל זה לא נותן פאקינג לגיטימציה לאף אחד בעולם לקבוע לי משמרות בשמי ולתת לי עצות איך לחיות את חיי!

האאאאאאאאאאאאאאאאא

ברוח גיל 15 שהמילה פאקינג כיכבה פה בבלוג בערך כל מילה שניה שלי... 

יופי אני הולכת לעשן עכשיו סיגריה ולעשות קקי ולחוש תחושת ניצחון על אף התבוסה כנגד הטבק

 

אז שלום, בשנית