חלום שחלמתי הלילה

אנחנו נמצאים בבית הישן שלנו, בפתח תקווה. אמנם החלום התרחש שם אבל הוא לא התרחש בעבר, כלומר, בחלום ידעתי שכבר עברו הרבה שנים מאז, זכרתי שאחותי עזבה את הבית, אחי כבר היה לבוש במדים של צבא השם. ובכל זאת, משום מה היינו שם כולנו- אני ואחיי וההורים. בתחילת החלום אני זוכרת שנכנסתי לחדר של אחותי, ידעתי שהוא כבר לא ממש שלה אבל עדיין הכיל חפצים שלה מפעם. נכנסתי והתבוננתי במן תחושה שאסור, כי למרות שכבר אינה גרה שם עדיין זה מרגיש כמו החדר שלה ומכיל את החפצים שלה. התבוננתי על הנעליים שלה- סנדלים וכפכפים. על סוליית כפכפי הים משום מה שמה היה רשום בכתב ידה שתמיד נראה לי יפה כל כך. על השולחן היו חצי-משקפיים, כלומר מסגרת ששבורה במרכזה, ובעצם רק עדשה אחת נותרה. הן היו לבנות. נזכרתי איך תמיד אהבתי את הבגדים והנעליים שלה ובעצם כל דבר שקשור בה נראה לי מוצלח ויפה. החדר היה נראה מוזנח, כאילו המון זמן לא ביקרו שם. על השולחן משום מה עמדו כיריים ניידים כאלו, ועליהם עמד סיר עם בחש [תבשיל בוכרי מסורתי]. החדר היה מלא עשן. חזרתי לחדר שלי. היינו בדרך לצאת לאיזו ארוחת ערב. פתחתי את ארון הבגדים וחיפשתי מה ללבוש. בחרתי מכנסיים לבנים וגם חולצה לבנה והתלבשתי.

 

פחדתי שבחדר של אחותי תהיה שריפה. כשניגשתי לכבות את הכיריים שמתי לב שמשום מה דווקא מתחת לסיר של הבחש האש אינה דולקת, אלא בשני מוקדים אחרים שעליהם לא מונח שום סיר. הכיריים היו ישנים ומסורבלים ולקח לי כמה רגעים להבין איך לכבות אותם. בסוף הצלחתי. אחותי נכנסה לחדר ובידה צלחת עם סלט. בצלחת היה הרבה מיץ של סלט והיא הייתה עטופה בניילון נצמד אבל לא מספיק טוב. אחותי הניחה את הצלחת על הכיריים. לקחתי בשתי ידיי את הכיריים שעליהם הסיר והצלחת עם הסלט והתחלתי לצעוד לכיוון הסלון כי הגיע הזמן לצאת אל הארוחה. הצלחת לא הייתה יציבה וכפי שציינתי גם לא עטופה היטב, והמיץ של הסלט השפריץ על המכנסיים שלי. המשכתי ללכת אל הסלון במסדרון הארוך. כשהגעתי אבא רצה לקחת ממני את הדברים והוא לא שם לב שבצלחת יש הרבה נוזלים. הוא לקח אותה לא מספיק בזהירות ועוד קצת מיץ נשפך. אמרתי לו שיזהר, שזה לא עטוף טוב, שעלי כבר נשפך. התבוננתי על המכנסיים שלי וראיתי שהתלכלכתי יותר ממה שחשבתי, ושמאחורה דבוקות אלי חתיכות של עגבניות וכוסברה.

 

ניגשתי בחזרה אל חדרי כדי להחליף לבגד נקי ובינתיים שמעתי את הרוחות בסלון מתלהטות. שמעתי שאבא מתעצבן, ככל הנראה על זה שאנחנו כבר מאחרים וגם על זה שהצלחת לא הייתה עטופה וארוזה היטב. לא הצלחתי לשמוע בדיוק מה הוא אומר, רק את הטון הכועס. פתאום שמעתי צליל של מכה חזקה. צעקתי "מה זה היה?!" ובתוכי כבר ידעתי שאבא הרביץ לאמא. רצתי אל הסלון וראיתי את אבא שלי עומד בלי חולצה ליד אמא. אחי התגנב מאחוריו עם בקבוק יין מלא, וניפץ אותו בכוח על גבו. הבקבוק התרסק לרסיסים ופצע את אבא. כל היין נשפך והתחיל להתערבב עם הדם שלו. אבא צנח על הריצפה כמו תולעת, כמו בלון שיצא ממנו האוויר. לא ידעתי אם הוא מת או התעלף.

 

התעוררתי בבהלה.

דבר ראשון התחשק לי לעשן. לא להרגיש. להדחיק. זה כאב לי מאוד. קמתי מהמיטה והרגשתי עירנית ולא רגועה. הלכתי לעשות פיפי וקראתי ספר במשך שעה עד שנרגעתי ונרדמתי שוב. היה לי ממש קשה לקום לעבודה, אבל סמוך לשעה שהייתי חייבת לקום השיפוצניקים שאצל השכנים עשו כל כך המון רעש פתאום, שחשבתי לעצמי שזה כנראה משמיים, ושאין לי מה להתחנן יותר לשינה הזו, לבריחה הזו מהכאב שחשתי קודם.

נזכרתי שכשהייתי בכיתה ה' ואבא הרביץ לאמא, בכיתי בהסטריה. השעה הייתה מאוחרת ואחי בדיוק צחצח שיניים. רצתי אליו ושאלתי אותו מה לעשות והוא ענה "כלום" והלך לישון. האדישות שלו למצב חירפנה אותי. בחלום שחלמתי הוא בעצם פעל בקיצון ההפוך. פתאום שאלתי את עצמי- מה בעצם ציפיתי ממנו שיעשה? למה כעסתי על איך שהגיב? מעניין אם גם הוא בכה אל תוך הכרית.

עכשיו אני גולשת בפייסבוק ופתאום נתקלת במודעה על יום המאבק באלימות כלפי נשים. כך או כך תכננתי לכתוב את החלום הזה כאן, אבל אחרי שראיתי את המודעה- עוד יותר.

 

 

 

אבא שלי הוא לא מפלצת. הוא באמת איש נהדר. אני חזיתי בשתי פעמים בהן הרים יד על אימי, האחת כשהייתי בכיתה ה', והשנייה לפני כחודשיים אם אינני טועה. אני לא יודעת אם היו פעמים נוספות. מילולית- ללא ספק היו. כבר כמה שבועות שיש שקט בבית ואני לא שומעת אותם רבים. זה נדיר ונעים. התפלאתי מאוד שדווקא עכשיו זה פתאום צף, אבל אולי זה לא סתם, דווקא בתאריך הזה. בעצם אין לי כל כך מה לכתוב היום חוץ מאת החלום הזה, וגם שחשבתי לעצמי ממש לפני כמה רגעים שאולי יבוא יום ואאגד את כל חלומותיי הכתובים בספר.

 

זהו להיום. רק אהבה

אה, וגם שיר משמח ואדיר של עדי רן, כדי להמתיק קצת