לא יודע

למה אני משותקת מרוב שאילת שאלות ולא מסוגלת לעשות שינוי זעיר בחיי היום יום שלי..? המחשבה על העתיד פשוט משתקת.

כלומר.. כן, עשיתי האמת בשנתיים האחרונות שינויים שחלמתי עליהם במשך שנים- למשל ללמוד לישון בכוחות עצמי, ולהצליח להפטר מההתמכרות לוויד... היום אני פחות סובלת מכאבים פיזיים שהיו משתקים אותי בשנים האחרונות וזה כנראה קשור לשינוי באורח החיים והאטה בקצב. אז כן.. בעצם, יש התקדמות, ואולי אני לא נותנת לעצמי מספיק קרדיט.

 

קרדיט זה נפלא ונהדר וחשוב מאוד אבל מצד שני אין לי מנוח ואני מרגישה במישורים מסוימים מאוד תקועה. כל הזמן מחשבות מנקרות, חלומות ישנים, למשל ללמוד אמנות... ובכלל, ליצור... אולי זה רק סיפור שאני מספרת לעצמי? אולי כשהייתי קטנה אהבתי ליצור וזה פתאום נעלם? או שהדכאון והחולשה בכוחות הרצון הכניעו לי את החלומות?

 

עוד מחשבה שמנקרת היא על כך שהגיע הזמן לצאת מבית ההורים. רוב הזמן מאוד נוח כאן אבל לפעמים גם ממש לא. אני מרגישה שאם אצא מכאן זה יכול לשחרר אותי מהרבה עבר כבד אבל מצד שני גם לעורר המון לחצים וחרדות. לא מצליחה לראות את עצמי ישנה בחדר אחד עם בן זוגי ובכלל מפחדת לגור ביחד ושזה יהיה קשה מדי כי אני ממש צריכה זמן לבד ואכולת כאפות לפרקים. מצד שני לא רואה את עצמי מסתדרת וחיה בנוח עם שותפים זרים, וגם לבד זה יהיה ממש מפחיד בלילות כנראה עם כל התקפי החרדה האלו. ואולי זה יעזור לי לגדול. לא יודעת. אולי אני בכלל לא רוצה לגדול.

אני רוצה. אבל זה מפחיד כל כך.

 

לא יודעת איך התגלגלתי לעבודה בחינוך. לא תכננתי את זה, ובסדר, אני מבינה ודי מאמינה בקרמה ובזה שלפעמים אנחנו מתגלגלים בלי שתכננו אל מקומות שהם לא פחות ממדהימים, ובאמת ככה אני מרגישה עם זה שהגעתי אל חינוך ולדורף, אבל עדיין- אני לא מצליחה להרגע, והחלום הישן שלי לעסוק באמנות נושף לי בעורף כל הזמן. אני מפחדת שאתקע במקום המוכר ואזנח את התשוקה שלי. אני מפחדת שזה בכלל לא התשוקה שלי. אני מפחדת שמרוב מחשבות לא אצליח לפעול בעולם.

 

מה עכשיו?

 

 

 

 

והנה שתי תמונות ישנות, כי אין לי שום דבר חדש להציע. פתאום צפו בי כשכתבתי את המילים האלו. שתיהן צולמו במן לוקיישן לא ברור מאליו כלל,

בין שתי דלתות, ואולי באמת שמה אני נמצאת עכשיו...