מילים משמה

שמש נשרפה ונכבתה בים כחול. עננים התנדפו כלא היו ולבי התנדף גם הוא. ערימות מכתבים נערמו בין כתבי קודש לבין פיסות פלסטיק שזוהרן מלאכותי. הכאבים שרפו כמו השמש וגם הם כבים בתוך כחול. דגדוג מטריד לא פסק מלהעסיק את קודקודי. חריף ומתוק נמהלו בריק הנוזל השקוף. הברכיים נפגשו ושום רכות לא הפרידה ביניהן. הלב קרקר והראש חשב שזו הבטן. אני יכולתי לשכב שם עידנים, ולדעת שאני ירוקה רק כצבע נגדי לסדין. הפצע נלעס כמו מסטיק וטעם של זיהום וריקבון עלה מגרוני. לגימה משיקוי הקסם אפשרה הקלה זמנית בתסמינים, אבל גם הוא כבר מוחזר יותר מדי פעמים. חיכיתי לאמא שתכשף מחדש את הגביע שלי, שתרקח מחדש את התרופה. הדגדוג עודנו שם, ספק טפיל שזולל את ראשי מבפנים ספק איבוד תחושה בחלקי העליון ביותר. בלִיל של שיני חזירים, תכשיטים יקרים, פיסות עבר וביצה אחת שבורה לרסיסים. בבואכם אלי עיני מפרפרות חיצים, ובעוזביכם תנינים בוכים.