חוקן ורבלי

כבר כמה לילות שאני עושה מיקרודוזינג של דיאמטי ומפתחת רומן עם פנס רחוב אבל החלטתי שזהו לעת עתה. הומאופטיה זה נחמד עד שזה כבר לא. ובכלל, נזכרתי למה פסיכדלים זה ממש לא בשבילי נכון לכרגע. בכל זאת הדודא לוויד לא עוזבת אותי ולכן כל זה התחיל בכלל. או נגמר בכלל. מה הקטע הזה של ביצים ותרנגולות...

 

בשנים האחרונות לא יכולתי להיות איתי ועכשיו אני לא יכולה להיות בלעדיי. כן רציתי להיות איתי, אבל מרוב שהייתי במינוס כבר לא ידעתי איך לגשת אל זה, אל עצמי. שכחתי.. אבל אז לקחתי שנה שלמה של להשלים פערים ועכשיו זה נהיה כמו אוויר לנשימה ואני מנסה לחשוב איך מסתנכרנים עם העולם מחדש ומוצאים איזון בין פנים לחוץ, כי השילוב ביניהם הוא מה שמביא למצב בריא. היכולת לשלב ביניהם בצורה שתהיה נעימה לי... זה המסע נכון לכרגע. להבין מה נעים לי ומה אני רוצה.

 

מה אני רוצה זה החלק המסובך יותר, נראה לי. כרגע אני רוצה לנוח המון ולא לדבר עם אף אחד ושלא יכאבו לי הרגליים, אבל הקטע הזה של לנוח ולא לדבר עם אף אחד, אני מרגישה שאני רוצה אותו יותר מדי אז אולי זה לא באמת רצון. אני לא יודעת מה זה, אם ככה.

היום בבוקר התעוררתי ואמרתי לעצמי "אני רוצה לחזור לארון". אני לא יודעת למה התכוונתי אבל זה לא היה בקטע מיני, זה היה יותר בקטע של לחזור לרחם אימי או משהו, להתחבא במקום חשוך וקריר. שקט... לא יודעת, לחזור לארון או לא, העיקר לא לגמור כמו דבורה בארון שלא הצליחה לצאת מהמיטה אפילו להלוויה של בעלה ועכשיו יש גינה על שמה ובתוך הגינה מקלט לנרקומנים אנונימיים שהם בעצמם קצת דבורה בארונים. הו, הארוניה...

לפני שהתעוררתי והיה לי את העניין הזה עם הארון חלמתי חלום מוזר בו סבתא שלי והזמרת ריטה ועוד כל מני אנשים שהקשר ביניהם לא מובן מאליו כלל עמדו על במה כולם ביחד ורקדו כזה עם הידיים על הכתפיים אחד של השני ועם הרגליים פעם לפה ופעם לשם ושרו "אולי עוד קיץ אנחנו ניפגש..." ובהתחלה זה נשמע לי חלום דפוק ומוזר אבל אחר כך חשבתי לעצמי כמה זה מצחיק שבחלום שלי נפגשו אנשים שמה הסיכוי שבחיים הם היו נפגשים על במה אחת... ועכשיו קיץ וכאילו הם חגגו בעולם את העובדה שהם ביחד ושאולי בקיץ הבא שוב האיסטרולים שלי יאחדו ביניהם... קיצר לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי אבל אני הבנתי וזה מה שחשוב כרגע נראה לי.

 

הפוסט הקודם שלי זה איך שהרגשתי אתמול. לא יכולתי להסביר את ההרגשה במילים אבל היא הייתה מאוד ויזואלית. החלטתי לצייר אותה במחשב וזה לא יצא בדיוק כמו בדמיון אבל לא אכפת לי.

 

לפני כמה ימים חלמתי שכל המרכז של המיטה שלי מלא בהמון קקי של מיקי, בדיוק באיזור שאני ישנה.. ובחלום אחותי הסתכלה על זה ואמרתי לה שכבר חודשים זה ככה וחשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן לנקות את זה. לא נגעלתי לישון על זה אבל זה היה די מצחין, ערימת קקי ירוקה מלאה נוצות וכל מני גרגירים, באורך של מטר בערך ורוחב של חצי מטר שהייתה גם על הכרית וגם על הסדין.

 

מה עוד?

החדר מבולגן ואני מרגישה חולה ואני לא מצליחה להפסיק ללעוס לעצמי את השפתיים ולפצוע אותן מרוב לחץ וכל מה שאני רוצה זה ג'וינט, רק כדי להצליח ליפול למיטה, כדי להכנע סוף סוף לכל מה שמנסה לגרום לי ללכת נגד הבקשה היחידה של הגוף שלי: לנוח.

 

מה עוד?

אני לא יודעת אם לעבור דירה. אולי אתבונן על זה רגע-

 

יתרונות בלעבור דירה:

בטח אהיה פחות תינוקת ואפתח קצת ביטחון עצמי ועצמאות וגם אוכל להיות עם אהובי שהוא מתוק ומביא המון ריפוי ודברים חיוביים ולחיי, וזה פשוט יהיה משהו חדש וכשעושים משהו חדש כל האנרגיות משתנות ודלתות חדשות נפתחות וכבר מזמן לא עשיתי איזה שינוי בחיי. אולי זה יביא לי אנרגיות להיות פעילה יותר. חוצמיזה אני אהיה בעלת הבית [אמנם לא רק אני] אבל כן יהיה לי יותר מקום להחליט דברים ולא יהיה לי על הראש בוס כמו אבוש שלי האהוב שהאוסידי שלו חמור בערך כמו שלי וזה ממש קשה שהוא מחלק לי הוראות מאז שאני קטנה לפעול לפי הטקסים שלו. גם אוכל להיות שותפה להחלטות כמו מתי באים אנשים הביתה ומתי לא ולא אצטרך להתחבא החדר שלי במשך שעות בגלל שאני לא רוצה להתראות עם בני אנוש וגם לא יצא מצב שאני חייבת לצאת מהחדר שלי רק כי יש אורחים וזה לא מנומס לא להיות איתם. יש גם יתרון בלהיות בעיר חדשה כי זה קצת כמו להמציא את עצמי מחדש כי אין ברחוב אנשים שמכירים אותי ויכולים לחשוב עלי כלמני מחשבות משונות רק בגלל שהיום לא היה לי כוח להסתרק והנעליים שלי והתיק שלי מלאים בחורים ואין לי כוח ברגליים אז אני גוררת אותם ונראית כמו איזה הומלס תמהוני.

 

חסרונות בלעבור דירה:

סביר להניח שלא יהיה לי חדר משלי, וגם אם כן אז איך מתרגלים וקובעים מתי זה סבבה שהדלת שלי נעולה במשך שעות ולא בא לי לדבר ומתי זה פחות סבבה? אם אני רוצה לתקשר והוא לא? אם הוא רוצה לתקשר ואני לא? טוב, אני מניחה שזה קורה גם עם הורים. לא יודעת. ממש חשוב לי לישון לבד וממש קשה לי ואני ישנה גרוע כשיש עוד נוכחות בחדר. לא יודעת אם אי פעם אתרגל לזה ואם אני רוצה בכלל. הייתי רוצה לעשות טיול בואן אי פעם ואז אאלץ להתרגל לחיות במרחב קטן לאיזו תקופה, אבל באופן כללי וואלה לא בא לי להציק לעצמי ביום יום כי גם ככה אני מוצקת יתר על המידה בגלל כל הסרטים שהמוח שלי מייצר. חוץ מזה זה יאכל לי את הכסף ואני מפחדת שאריב עם אהובי בגלל שהוא מבולגן ואני מסודרת, ואני פאקינג בוסית ושתלטנית כמו אבא שלי בקטע הזה ואני מפחדת שלא אהיה רכה ואהיה היטלר קטן ומשופם עם שתי צמות. אני מפחדת שלא נרגיש בנוח להביא חברים\חברות הביתה ולבקש זמן איכות איתם, במיוחד כשזה בני המין השני מה שנקרא ויעלו רגשות קנאה וכאלו. מניחה שגם זה משהו שלומדים עם הזמן אבל עדיין זה מפחיד. אולי הייתי צריכה לקרוא לקטע הזה "פחדים" ולא "חסרונות". אז עוד פחד זה שלא יהיה לי את העבודה שהדלת שלה פתוחה בפני כבר במשך 6 שנים לא משנה באיזה משרה וצורה, וזה נורא נוח ונעים שיש מקום שאני יודעת שתמיד שם בשבילי... וגם יש כאן המון הורים שכבר מכירים אותי ויש לי כאן שם טוב בענייני בייביסיטינג ומשלמים לי יפה... אבל... אוכל להכיר גם אנשים חדשים, נכון? אני מפחדת מהפחד אפילו. מפחדת שהפחד ישתק אותי ולא אצא לרחוב ולפגוש אנשים ולא אצליח להתערבב במקום החדש... אוף שינויים זה ממש ממש מפחיד.

 

מה עוד? נראה לי שזהו בערך. בדוק יש עוד אבל כואב לי התחת ובא לי סתם לשכב במיטה קצת.