אדמה ושמים

ניסיתי לחשוב ממה אוכל להתפרנס בחיים האלו, מה החוזקות שלי ואיפה החולשות.. איזה תחומים מעניינים אותי ובמה אני טובה...

זה מה שיצא-

 

כשרונות שאני מאמינה שיש לי, גם אם בצורה בסיסית שיש לפתח, ואוכל להתפרנס מהם-

טיפול/ בייביסיטר/ תרפיה כלשהי [ילדים, זקנים, אנשים עם צרכים מיוחדים]

 

שיקום ועיצוב מחדש של גינות, פרמקלצ'ר

 

עיצוב- עיצוב פנים של בתים, עיצוב מוצרים [למטרות נוי או שיט פרקטי כלשהו], עיצוב גרפי, עיצוב אופנה [בגדים ונעליים]..

 

צילום, ציור, ליבוד, פיסול, תפירה, שיפוץ רהיטים או דברים ישנים ושאר עבודות יד

 

בישול

 

חינוך [פחות בקטע של הוראה פרונטלית מול קבוצה/כיתה.. יותר בקטע של אחד על אחד/ להיות סייעת של מישהו/ גננת או מורה שניה/ שיעורים פרטיים- עזרה באסטרטגיות למידה/ הוראת מלאכות יד ואמנות../ חוגי בית ליחיד או קבוצות קטנות.

 

 

אם לתמצת: אוהבת לעזור, אוהבת לאהוב, לעבוד עם הידיים בצבעים, אדמה, ושאר הרמוניות.

 

איכויות: לב אוהב ופתוח, חשיבה יצירתית, עבודה מסודרת ויסודית.

חולשות: גוף רגיש, נפש סוערת, חרדה חברתית ולא מספיק בטחון בעצמי.

 

 

זהו... מיד כשסיימתי לכתוב את זה קיבלתי הצעת עבודה מעניינת שעוד לא ברור מה עתיד לקרות איתה. חוץ מזה הצעות עבודה ממשיכות לזרום אלי אבל אני ממשיכה להיות עייפה וסלקטיבית מאוד. הקצבה שלי סוף סוף אושרה ועכשיו אני, עדיין, במחשבות על העתיד ועל לאן חיי יקחו אותי בשנה הקרובה. תחושות שאני כל- יכולה מתערבבות עם פחד משתק, בינתיים... כך או כך הכל קורה בזמן שלו ואינני דואגת נכון לכרגע.

 

הצלחתי בימים האחרונים לאכול קצת יותר טוב, ובחודשיים האחרונים עישנתי וויד רק ארבע פעמים שזה ממש מעט בשבילי. זה נשמע נחמד אבל בימים האחרונים החשק לעשן מאוד חזק וזה לא נותן מנוח. הוא לא מספיק חזק כדי להוציא אותי מהבית באמצע הלילה בשביל שכטה או לגרום לי ליצור קשר עם אנשים שאני לא באמת רוצה לדבר איתם.. שזה יפה וזה שינוי בשבילי... אבל עדיין זה קצת מבאס וזה גורם לי לעשן יותר סיגריות מבדרך כלל [גג 3 ביום אבל בשבילי זה הרבה].. תוהה מה זה הדודא הזאת ולמה היא באה...

 

 

---

 

 

בפעם הראשונה שאבא אמר לי שהוא רוצה לעבור דירה הייתי בת 13. אני זוכרת שהם לקחו אותי רק פעם אחת לראות בתים. הבית הראשון שראינו היה אפור, מתפורר ומפורק כולו. הקירות לא היו בדיוק קירות והרצפה לא הייתה בדיוק רצפה... הקומה הראשונה הייתה חשוכה במיוחד. עלינו לקומה השניה והיא הייתה מלוכלכת מאוד אבל קצת יותר מוארת. יצאנו למרפסת ומולי נתגלתה שקיעה מרהיבה ביופייה. אמרתי לאבא "את זה. את הבית הזה אני רוצה" ומה שרציתי באמת זה שיקנה לי את השקיעה.

מאז כבר עברו שנים רבות. העצים צמחו מאוד והשקיעה כמעט שאינה נראית מהמרפסת. הקירות כבר אינם אפורים. הם אדומים כהים ואני מתרגשת מזריחתו של הירח.