היום משהו מת בי

כבר כמה ימים בעצם שאני לא יכולה לקרוא ולכתוב ולצייר ובכלל אין לי אנרגיות ובא לי לישון כל הזמן

לא מסוגלת להכיל את המחשבות והרגשות שלי

פשוט עייפה

רוצה ולא רוצה לקחת חלק

רוצה אבל לא מצליחה

אני לא הולכת להתאבד וגם לא מתחשק לי על מוות איטי ופסיבי

אם כבר אני כאן אז שיהיה בכיף

אבל איך?

היום עליתי על המשקל וראיתי שרזיתי וזה שימח אותי, זה נשאר, העניין הזה

פסדר שישאר לבינתיים

פחות מטריד אותי

 

לא יודעת אם להכריח את עצמי לפעול בעולם

אין לי כוח לעשות בכוח

לא יודעת אם לאנוס את עצמי לזה

לא יודעת אם לחזור לבלוע כדורים נקרא לאנוס את עצמי

קשה לי המחשבה שאולי אני זקוקה לחרא הזה, שאולי משהו דפוק באמת במח שלי

ואני מאמינה שאפשר לשנות את המח גם בלי זה

 

ואני משתדלת אבל לא רואה פירות

לא יודעת. אולי יש, אולי זה קורה נורא לאט

הנה, אני כבר לא מרביצה לעצמי כמעט בכלל

ואולי אני לא מצליחה להתנקות אבל כן השתנו הרגלי הצריכה וזה הולך לכיוון טוב

לאט, אבל טוב

 

עייפה מלשנוא את עצמי

מלחפש בחוץ כל הזמן

אני לא אמצא ישועה אצל גוגל ולא אצל אנשים

אולי אצל אלוהים

 

מרגישה שהתנוון לי המח לגמרי

והגוף והנפש 

הכל עוד רגע נובל

זה בדיוק השלב הקריטי- או לגזום ולהשקות או שזה הסוף

לא יודעת מה זה אומר סוף

אמא אומרת שלא מתים כל כך מהר

אבל

 

לא יודעת