שלוש שש שש אפס חמש

  יש אנשים שמשאירים אותי פשוט בלי מילים.. הם כל כך חכמים ויפים בעיני שאני פשוט מפחדת להגיב, מרגישה ששום דבר ממה שאומר לא יהיה מספיק, או רלוונטי, או בכלל... מה כבר אפשר להגיד אחרי שהכל נאמר?   יש אנשים שהם כל כך יצירתיים בעיני שאחרי שאני נתקלת ביצירה שלהם אני פשוט אומרת לעצמי "מה הטעם שאצור?" ומרגישה כל כך לא כשרונית... לא יודעת... לא יודעת   אני מרגישה מוזר ואני מבולבלת https://youtu.be/FodfkqfJrhQ

  21.12.15, באוטובוס:   פעם אחת אמרתי לאחד הבחורים שהראה כוונות לשכב איתי שאני שוכבת כל יום עם בחור אחר וזה מבלבל אותי ועכשיו בא לי לעצור. הוא שאל "למה זה נעצר דווקא אצלי?" מה אני אגיד... כנראה שזה תלוי באיזה יום תופסים אותי. אולי היום אתה תהיה "קורבן" ל"סרטים" שלי. הרבה מרכאות, מה זה אומר? שהוא לא באמת קורבן? שזה לא באמת סרטים?   אני עדיין מרגישה לא נעים עם  מה שקרה עם א' . אני אף פעם לא אוהבת שדברים נסגרים רע. לא שזה סגור. לא שזה רע. פשוט... המפגש האחרון איתו גרם לי להבין שאני רוצה להתרחק. זה קצת קשה. זה מזכיר לי מה שקרה לי עם ר'- שהתנתקנו אחרי חברות של שנים כי הוא פגע בי. היה לי ממש קשה לקבל שהדמות הזאת שציירתי לי בראש לגביו זה לא בדיוק הוא. כלומר, הוא לא אלוהים ולא שה תמים ולא הנסיך הקטן, במיוחד כשעומד לו הזין. ראיתי את שניהם כמלאכים והם לא היו. הם היו אנושיים. ותכלס- טעות שלי, טעות טפשית... יש בי משהו שמרחם על א', שהוא נכנס למיטה חולה. מצד שני לא חסרות מיטות חולות וזה לא רק אחריות שלי וזה רק לטובתו אם הוא יחדד את ההקשבה שלו לבחורות שהוא מז...

השילוב בין שני הקורסים שבחרתי ללמוד השנה הוא מושלם ומדויק. הכי מרפא שיכולתי לבקש. הקורס פרמקלצ'ר ממש מפתיע אותי לטובה, חשבתי שאצא בעיקר עם ידע לגבי תכנון גינות, לא תיארתי לעצמי לאן אני נכנסת... הקורס משלב יצירתיות, רוחניות ומדע.. והוא הרבה יותר מקורס שמדבר על קומפוסט.. אני לומדת המון על עצמי ובכלל נפתח הראש למלא כיוונים. הקורס השני [ריפוי ורפואה לפי האנתרופוסופיה] הוא בעיקר דיבורי-רוח עם נגיעות קלות בעולם הפיזי [ביולוגיה, מחקרים אחרונים או דיבורים על תרופות והתאמתן לחולה למשל].   תכלס זה לא משנה ולא על זה רציתי לכתוב, מה שרציתי לכתוב זה שאני מרגישה שאני די מצליחה לעלות על הגל. התוכנית ריפוי שבניתי לעצמי מתחילה להביא פירות. הכל עדיין בכאוס מוחלט ולפעמים זה נראה כמו רגרסיה, אבל זה כמו שדורכים את הקשת כמה פעמים לפני שיורים חץ. קראתי לאחרונה מלא טקסטים שאמורים לעזור לי לעשות סדר בראש, כל מני ספרים כמו דרך האמן ושיחות עם אלוהים והספר של הNA וספר הטאו ועכשיו גם לוח השנה לנפש נמצא לי ליד המיטה... אני שואלת את הקלפים ומחליפה מטפלים ונראה שכל הזמן מחפשת עוגן... משהו לתפוס בו שלא אפול... ...

  תן לי לא להיות במודעות שם, תן לי לא-לחשוב על זה, תן לי לא להיות באנטי, תן לזה לצוף מולי, תן לי להתמסר, תן לי לשחרר עכבות ואת הלסת. להרפות שרירים.   לפעמים אני אוהבת שאנשי המים מרגיזים אותי. אני אוהבת את זה כי הם תמיד כל כך נוזליים ולא ארוזים, הם פשוט זורמים ומתפשטים לכל הכיוונים ומתאחדים עם הכסא שהם יושבים עליו והתמונה שעל הקיר. אני אוהבת שהם מרגיזים אותי כי אני אדמה ואדמה סופגת מים אבל כשהם מרגיזים אותי אז אני מתקשה, כלומר נהיית קשה, ואז אני יכולה לא-לישון איתם בתוך השלולית שלהם. אני נותנת להם קונטרה, הם לא יכולים להכנס, ואז אני מרגישה ערה. נהיים לי קמטים ואני יכולה לבחון טוב טוב במה הם משקים אותי, ואחרי שבחנתי מספיק אני שוב נרדמת.   חלמתי לפני בערך שבוע שאני נרדמת כל כמה דקות בניגוד לרצוני, בכל מקום, ליד אנשים, תוך כדי הליכה או נסיעה, פשוט שוב ושוב לא יכולה להחזיק את הראש שלי מורם ואת העיניים פתוחות.   לא יודעת, בעיקרון מיצמוץ-עין אמור להספיק לא? תדמיינו לכם שבכל מיצמוץ אנשים בעצם נרדמים לשבריר שניה, ופשוט שותים את נוזל העולם ונהיים אחד לרגע.   אפשר לעשות כז...

לא לכולכם, אבל לאלו שמחזיקים בלוגים שעוסקים רק בזיונים ופנטזיות מיניות וסיפורי סקס למינהם, אל תגיבו כאן. אל תנסו ליצור איתי קשר. אני לא מעוניינת. לא, גם לא בשיחה. גם לא לקרוא את החארטה שלכם.   איך זה שהיחידים שאי פעם קיבלתי מהם מייל פרטי דרך ישראבלוג זה גברים? וכל פעם שביקשתי את הבלוג שלהם זה היה בלוג שעוסק בסקס? כוס אמק. לפחות היום נשבר גב הגמל ומחקתי את המייל שלי מכאן, וגם את החלק הזה שהיה אחרי השם שלי, שכתוב "מין: נקבה" כאילו שזה רלוונטי בכלל. זה בלוג כאן מה זה פאקינג משנה מה המין שלי. גם שיניתי את הכינוי. עכשיו אין כאן את השם שלי ואין כאן את המין שלי. רק את מספר הבלוג. וזה כל מה שאני כאן, אני 36605. לא השם שלי ולא המין שלי. אני כאן כישות שכותבת. מצידי ישות בלי גוף. אני כאן מילים ואותיות וזה כל מה שאתם צריכים לדעת.  

מזמן לא נראיתי רע כל כך ומזמן לא הרגשתי רע כל כך. יצאו לי מלא חצ'קונים וכל הפרצוף שלי מכוסה פרווה. השמנתי. כבר שבוע באותו הטרנינג. זה לא שאני עצובה. אני מרגישה שמשהו מציק לי, משהו פשוט לא נוח לי. אתמול מצאתי את עצמי הולכת בחדר בסיבובים באיזה חוסר שקט. קראתי לזה "דודא" אבל מה זה דודא בעצם? דודא זה כמיהה לכבות את המחשבה והרגש כשמשהו בהם לא בא לי בטוב עכשיו, לפחות אצלי. ככה עד שתיים בלילה הסתובבתי בחדר כמו איזה זאב רעב ובסוף נכנעתי ונכנסתי למיטה. שכבתי שם בחצי ישיבה והמשכתי לחשוב עד שהתייאשתי ונרדמתי. אני נורא רוצה לנקות את הגוף, אולי לעשות איזה צום מיצים וכמה ימים בלי סיגריות, אבל איכשהו לא מצליחה לראות את עצמי עושה את זה... כלומר מצליחה אשכרה לעמוד בזה... אני נזכרת בימים שהייתי אנורקסית ואני אומרת לעצמי- כמה כוחות רצון היו לי... אמנם כוחות רצון להשמיד את עצמי, אבל עדיין, דרוש לזה כוח...ונחישות והתמדה. אולי אחרי אותן שנים פשוט נגמרו לי כמה מצבורים... לא יודעת. לא יכולה לעמוד מול התשוקות. אני יודעת שאני עושה דברים שהם רעים לי ואני עדיין עושה אותם, זה בדיוק כמו עם הוויד- היית...

  ראיתי שהנושא החם עוסק בהטרדות מיניות. קראתי שם קצת על הפירוט של הנושא החם וזה הסתיים במילים   "איפה המהפכה תופסת אתכן?" אני יכולה לספר כאן על ג'ניה שנעל אותי בחדר ולא הסכים לפתוח את הדלת עד שאתן לו מה שרצה, אני יכולה לספר על שמוליק שבהיותי בת 13 [והוא גדול ממני בכ20 שנה] נכנס לביתי ללא רשות, הצמיד אותי באלימות לקיר, נגע וסיפר סיפורים, ועוד גנב לי כסף.. אני יכולה לספר על שחף שלא הפסיק גם כשאמרתי "לא" ו"די" והמשיך באלימות לדחוף את הזין שלו.. יכולה לספר על אלון שנסע בלי רישיון ועם סוגי סמים שונים כשברכב שלו 3 בחורות בנות 14 [והוא מעל 30] ואני בינהן.. יכולה לספר שכמעט איבדתי את החיים שלי באותו הלילה ורק אלוהים יכול לספר איך זה שהתעוררתי בבית נטוש בפתח תקווה עם בגדים אחרים לגמרי ממה שהגעתי איתם, כולל תחתונים וחזייה... לא יודעת... אני יכולה ככל הנראה לספר עוד הרבה סיפורים בנושא הזה... אני לא כל כך מחוברת למה שקורה בתקשורת ואין לי מושג מי זה ינון מגל, אבל היום אבחר לספר על המהפכה הקטנה והפרטית שלי, שתפסה אותי ביום ראשון האחרון בערב, ממש כאן על המיטה בחדר של...