מת בתפקוד גבוה
17:56-
אני מרגישה טיפשה. חסרת אנרגיות לחלוטין. אין לי כבר כח לכלום אני פשוט נותנת לחיים לקרות לי.
זה נורא מוזר כי התחלתי לעשות דברים שנורא פחדתי מהם, למשל לנהוג, כי כבר לא מטריד אותי אם אמות. מן כניעה טוטאלית כזו מול החיים- "תעשו איתי מה שאתם רוצים".
מרגישה שרק מקשיבים לי עוד ועוד. שאני לוקחת הרבה יותר ממה שנותנת. שימוש לא מאוזן במשאבים או משו, וגם שבטח כל מה שיוצא לי מהפה הוא כל כך טיפשי.
קשה לי להיות "נתמכת". אלו ימים כאלו של פנימה... עוד ועוד פנימה... מלא בושה.. רק רצון להיות יותר ויותר קטנה. מפחיד לי בחוץ. הכל כבד עלי והכל יותר מדי, ועצוב לי.
אני לא יודעת אם יש לי טעם להשאר בעולם ואם כן אז מה אני כבר אעשה כאן. לא שאני אהרוג את עצמי או משהו, אני מרגישה כמו סתם שארית בשר שיש בתוכה קמצוץ של רוח חיים, שרועה בבית של ההורים, מייללת כנראה לנצח.
פשוט בא לי להתנצל על הקיום שלי כל הזמן. יש לו מקום אבל גם לחרא על המדרכה יש מקום, ואני מרגישה כמו חרא על מדרכה ובגלל זה אני מתביישת בכל מילה שיוצאת לי מהפה ובכלל מלהראות את הפרצוף שלי, כאילו שאני מזהמת את הנוף או משו. יש כמה אנשים בעולם ששמחים על קיומי, אז למה אני לא? למה אני לא חווה אותי כנעימה?
אולי כי המחשבות שלי הן לא נעימות לי ואני שומעת אותן כל הזמן, וגם הגוף שלי לא נעים לי ואני גרה בו. אני מרגישה שכרגע בכלל קשה להגדיר את המצב שלי כ"להיות". כלומר אני איכשהו על הגבול, כמו כלום שיש לו צורה ואיכשהו מסוגל להקליד במחשב.
מת בתפקוד גבוה.
חלמתי לפני שני לילות את החלום הזה שרודף אותי כבר מעל 10 שנים, שאיזה משהו חצי מת נפלט מהכוס שלי. בכל החלומות זה היה עובר לא מפותח, אבל לפני שני לילות זה היה כדור כמעט בגודל של כדורסל, כדור של נחשים מגולגלים ומסובכים אחד בשני, בצבעי תות-בננה, חצי מתים חצי חיים. זה היה דוחה, בעיקר הידיעה שנשארו בתוכי עוד כמה ושאני צריכה לעשות ניתוח להוצאת נחשים מהרחם.
19:33-
אני לא אהרוג את עצמי
אני לא
ברור שאני לא, זאת אני
אני רק מדברת על זה כבר שנים
אני מאלו שלא יעשו, רק ידברו
נכון?
משהו להאחז בו
מהר
מיקי
הנה מיקי זה משהו להאחז בו
לא בשבילי
לא בשבילי
לתפוס במשהו מבחוץ
כמו שתפסתי בפונצ'ה ואז היא הלכה ולא נשאר לי יותר במה לתפוס
ובאמת מאז הכל נהיה שחור משחור
לא שלפני זה היה לי טוב
אף פעם לא היה לי טוב
21:16- ממש לא מתפלאת למה אין לי קוראים, כבר כמה שנים אני כותבת את אותו הדבר ולא עושה עם זה כלום
תגובות
הוסף רשומת תגובה