חלומות שחלמתי בלילה
בתקופות כאלו של "מחסום כתיבה" אני יכולה לפחות להרשות לעצמי לכתוב כאן את החלומות שחלמתי בלילה..
אני כותבת "מחסום כתיבה" במרכאות בגלל שזה לא באמת מחסום כתיבה, הנה, אני כותבת, המחסום הוא בראש שלי,
ב"צינזור" כמו שג'וליה [דרך האמן] קוראת לזה... כל משפט שאני כותבת הצינזור צועק "זה חרא ולא ראוי להתפרסם"...
בגלל זה אני מרשה לעצמי לכתוב דווקא את החלומות, כי החלומות הם יעני מספירה אחרת, תת מודע תקראו לזה, או אסטרליה...
וזה לא משנה בכלל אם הם חרא או לא חרא כי זה לא שהמח שלי הגה אותם וניסה שהם יהיו פואטים או משהו...
וזה מצחיק שדווקא הלילה [שוב] חלמתי הרבה על חרא... לא יודעת למה אני חולמת כל כך הרבה על חרא... אני זוכרת שהייתה לי תקופה שחלמתי כמה פעמים שבורח לי קקי.. אז גם הלילה היה לי חלום כזה-
חלום ראשון: אני שוכבת במיטה ופתאום מרגישה שלא יכולה להתאפק ויוצא לי קקי בתחתונים. אני קופצת מהמיטה, מורידה מכנסיים ותחתונים ותופסת את הקקי בכף ידי, מצמידה אותו לטוסיק שלא יצא [אבל כבר יצא די הרבה וזה מילא לי את כף היד הימנית]... אני יוצאת מהחדר ככה, וההורים שלי מסתכלים,
ואני אומרת להם שבורח לי קקי ונכנסת בזריזות לשירותים וזורקת את החרא מהיד שלי אל האסלה וממשיכה לחרבן. אחר כך רציתי לשטוף ידיים אבל נגמר הסבון [באמת הוא נגמר גם במציאות הזו, אני צריכה למלא כדי שאם יברח לי קקי....] בקיצור שטפתי את יד ימין עם טיפה הומאופטית של סבון שהצלחתי לסחוט מהקופסא. הרגשתי שזה לא מספיק ושעדיין כל היד שלי מלאה בחיידקי צואה.
חלום שני: המשפחה שלי רוקדת בחתונה. גם סבא יוסף [כבר לא נח לי לקרוא לו יוסי, הוא רישמית הפך ליוסף] רוקד איתנו ומתקרחן ממש [יחסית ליכולת שלו לזוז בעולמינו-אנו]. נראה שהוא נהנה. כולנו מתפלאים איך הוא לא מתעייף כי כבר מאוד מאוחר בלילה והוא ממשיך לרקוד ולרקוד. אחרי כמה זמן פתאום הוא נראה כבד והריקוד שלו פחות משוחרר, כאילו משהו מציק לו, ואז אני מבינה שהוא עשה המון המון קקי בחיתול וזה מפריע לו לזוז. אני שולפת את החיתול ממנו [בדרך מוזרה שמבחינת פיזיקה יכולה לעבוד כנראה רק בחלומות, בלי שהקקי ימרח לכל הכיוונים] והולכת לזרוק בפח. איזשהי מנקה עוברת ואומרת "יש כאן ריח של קקי" ויותר אני לא ממש זוכרת, בכל אופן נראה לי שהקלתי על סבא כשלקחתי ממנו את החיתול.
חלום שלישי: יש לי בחדר מלא מברשות שיניים שהן ישנות ולא שלי בכלל ואני מתעצבנת.
כתבתי עכשיו פוסט כאן מתחת לחלומות, ואיכשהו הוא פשוט נמחק למרות שלחצתי על "שמור". כל כך חיכיתי להצליח לכתוב וכל כך שמחתי שככה פתאום בטעות זה יצא, אבל ככה פתאום בטעות זה גם נמחק. וזה בסדר, כי חוויתי את זה, ולא נורא שזה נעלם, כי במילא זה היה בשבילי ולא בשביל אחרים. איך ההזויה הזו מהפייסבוק שלי אומרת? "תודה תודעה", אז זה זה...
כיפור שמח, ובהצלחה בגמילה ובחיים
תגובות
הוסף רשומת תגובה