שלוש שש שש אפס חמש

  עוד 10 דקות מתחיל חודש יוני. כל הזמן אני כותבת בלילה, במעברים בין ימים ותאריכים כן הכדור שלג הזה כבר ענקי ומהיר שהימים מתחלפים לי, אין לי לילות לא מצליחה לישון מרוב התרגשות, ולחץ. שניהם. בימים האחרונים למדתי לעשות את ההפרדה... לדייק לדייק לדייק. חשבתי על זה שאני לוקחת קלונקס לפעמים לא כי אני חרדה, אלא פשוט כי יש בתוכי מלא מלא רגשות... לפעמים הם חיוביים אבל הם בכל זאת מלא ואני לא יודעת איך להכיל אותם אז אני מכבה אותם... וזה חבל... נראה לי [בלי קשר לנזק הפיזי...] חבל לפספס את ההתרגשות המדהימה הזו... זו תחושה שכבר מוכרת לי מהקיץ שעבר וכאלו שקדמו לו... תחושה של לפני "החופש הגדול" כזה... וגם ההתרגשות הזו שיש לי תמיד לפני טיול... רק שעכשיו זה קצת שונה כי עכשיו זה כנראה החופש הכי גדול מכל החופשים הגדולים שאי פעם חוויתי.   אני זוכרת את הפעם הראשונה שהרגשתי מאושרת מאוד, מאושרת באמת. זה היה בחופש הגדול, אם אני לא טועה זה היה בין כיתה ד' לכיתה ה'. היה לי הרגל לקום כל בוקר מוקדם, לאכול ולראות טלויזיה ולשחק קצת, ואז בסביבות 10 בבוקר, כל יום, הייתי נכנסת למיטה עם שקית קטנה של במב...