הכאבים האלו. אני מכירה אותם. אני זוכרת

הם מגיעים כשאני עושה משהו שאני לא רוצה לעשות

תדמיינו חתול מכווץ כמו אקורדיון וכל הפרווה שלו סומרת מחושמלת והעיניים שלו פעורות

ככה

מזתומרת לא רוצה

אני בחרתי בזה. אני עדיין בוחרת בזה

מזוכיזם? טיפשות? נסתרות דרכי השם? 

ואולי זה רק תסכול של הרגע

כי חזרתי בקצב אחר ושוב אני התינוק הזה על ההליכון בחדר כושר

ככ מנותק

ככ מחובר, כלומר

מתנתק. מתנתק מרגע לרגע כל פעם כשההליכון נהיה מהיר יותר ואני נופלת ודופקת את הסנטר בריצפה

שוב

ושוב

ושוב 

ושוב

 

אולי בגלל זה צמח לי זקן.