Yes, your blueness
לפעמים מתחשק לי לפברק תאונה או משהו, להפיץ שמועה בקרב כל מכריי
שאיבדתי כל קשר למציאות הזו, שכבר אין ביכולתי לתקשר. אני רוצה לעשות את זה כדי
שתהיה לי הלגיטימציה לא לענות כשפונים אלי, למשל, או ללכת למכללה כשלרגליי
סנפירים. אני רוצה לעשות את זה כדי שלא יצפו ממני יותר. הם בטח יגידו 'מסכנה' אבל
הם לא ידעו שבעצם הם המסכנים, שהרי זה כיף גדול להתהלך בסנפירים, וחוץ מזה- הם
יפסידו אותי- וזה חתיכת הפסד, אחרי הכל לא כל בחורה מוצצת ככה זין, כאילו זה אשכרה
טעים.
פיגור נרכש, רק איפה רוכשים אותו? אני צריכה את התעודה, את המסמך
החתום בו כתוב שמותר לי לעשות קולות משונים, לסתור את עצמי, לדבר ג'יבריש, להכות
בקירות ובעצמי ובכם. לא לשמור על קשרים, לא לאהוב, לא להסתכל בעיניים. לגדל זקן.
לפעמים לצחוק ולהצחיק, ולפעמים לישון במשך כמה ימים.
אתקן את עצמי. אני לא צריכה את המסמך- אני יודעת שהתאונה מפוברקת. אתם
אלו שצריכים את המסמך. אתם צריכים הסבר. לא תוכלו פשוט לקבל את זה שאני כבר לא
מלקקת לכם תזין. מילא אם מלכתחילה לא הייתי משאירה כזה רושם נהדר וטעם של עוד, אבל
בזכות השילוב של טיפשות ומזוכיזם- הולכתי אתכם שולל לחשוב שהגרון שלי הוא אינסופי,
ואתם ממשיכים לדחוף תזין ככה שתכף אני לא יודעת מאיזה חור הוא יצא לי. פותחת פה
גדול כאילו אני אצל רופא שיניים. מקיאה קצת ובולעת בשקט, מצמוץ קטן נשי ולהעיף את
הרעמה לאחור. הכל בסדר. נהנית? תבוא כל יום.
[אני כבר לא אהיה כאן, כך או כך].
Yes, your blueness
זה בשבילכם קוראיי היקרים,
קצת אמנות אמיתית מהאיגלו
תגובות
הוסף רשומת תגובה