פיה למכירה [או- איך מתמחרים אמנות]

 איך מתמחרים דבר כזה? אם אני אכתוב 'איך מתמחרים חיים' אנשים יגידו לי שזה לא חיים, שזו רק אמנות, חומר...

אבל ברגע שאני מסיימת להכין פיה, נכנסת בה רוח חיים... כך לפחות אני מרגישה...

איך מתמחרים את רגעי המדיטציה? את המחשבה על בנאדם.. להרגיש את כל ישותו למרות שהוא רחוק ממני כמה וכמה קילומטרים...

 

כשמזמינים ממני פיה אני לא סתם יושבת ויוצרת. אני מדמיינת את האדם שביקש אותה. מדמיינת איזה צבעים יתמכו אותו, איזה דמות הוא צריך...

יושבת ונכנסת למצב מדיטטיבי ככ שרוב הפעמים היצירה יוצאת דומה מעט לאדם שאליו היא מיועדת [בצורה הכללית- גפיים ארוכות או קצרות... איש גבוה או נמוך או שמן או רזה..ראש גדול או קטן..] 

לפעמים אחרי שאני יוצרת למישהו פיה אני מרגישה שאני מכירה אותו טוב יותר..

ולפעמים מתחשק לי לשאול אותו 'היי, איך הרגשת היום בשעתיים האחרונות? תמכתי אותך, יצרתי עבורך, התפללתי בשבילך'...

 

איך מתמחרים את זה?

 

נניח ושמים את כל העניינים האלו בצד, אלו של הזמן שהולך על זה ועלות החומרים..... איך מתמחרים את הרגע שנולדת לעולם פיה קטנה שטעונה בכל התפילות שלי והאנרגיות עבור אדם מסויים?... או שאת זה לא צריך לתמחר? אולי זה החלק ש..אני פשוט.. נותנת? הרי אף אחד לא ביקש ממני להתפלל ולבקש ולקוות לטוב... ביקשו רק את החפץ.. הם לא יודעים שהוא טעון בכוחות ריפוי....

 

לפעמים כשאני יוצרת יצירה אני מאוד נקשרת אליה תוך כדי התהליך... ואז אני מרגיעה את עצמי וגם את היצירה, מלטפת אותה ואומרת לה שלא תדאג, שיהיה לה בית טוב... שמי שמבקש פיה או גמד הוא בהכרח טוב...

 

פיה אהובה שלי. אל דאגה. יהיה לך בית נהדר לרחף בו.

 

 

 

 

הפיה אתי

 

 

 

 

הפיה גבריאלה

 

 

 

 

 

הנה הפיה גבריאלה בתוך האריזה. אתמול היא יצאה לדרכה בדואר אל האמא החדשה שלה. צילמתי אותה ביחד עם אנטה הגמד.

 

 

 

אני צריכה להתאמן על התהליך הזה, להפוך אותו לפחות מורכב עבורי, אם אני מתכננת להתפרנס בשנה הקרובה מהאמנות שלי...

אני חייבת להתחיל לשחרר לעולם גמדים ופיות בשמחה... ולסמוך.. לא לפחד... לדעת שהידיים שלי יוכלו ליצור כל דבר שארצה...

ויהיה מי שיקבל באהבה....