את

 עושה לי מוזה

גורמת לי לערער בדברים שחשבתי על עצמי

קראתי לזה רגישות ליופי ואסתטיקה

אבל אותך? אותך מתחשק לי לקחת הביתה

ולא לשמור בארון- זכוכית כמו את כל האחרות

אותך אני רוצה להפשיט

ולצייר.

ואז, כשאגיע לחלקים היפים באמת,

ארצה להתקרב, ולבחון, ולשאול

איך אלוהים תכנן אותך בצורה כ"כ מוצלחת.

את החלקים האלו יהיה הכי קשה לצייר

אאלץ לגעת, כדי להבין

לעומק.

וכשעינינו יפגשו, אני אטבע בשלך ואבלע את כולך בשלי, הכהות.

מתי גבולות האמנות יפרצו, ולא אוכל עוד להשתמש בה כתירוץ לתשוקותי והזיותי?

את אומרת "זה אדמה, כמוני. אדמה הולכת טוב עם מים"

ואני רוצה להגיד לך שאני מים, אבל נוזלית מכדי לדבר.

 

---

ואולי זה הזמן להזכיר לקוראי, למרות שאין לי כאלו, שאת הדברים שאני כותבת בבלוג הזה יש לקחת בערבון מוגבל. שלא תסיקו מסקנות בטעות..

ובכל זאת, את הפונט בחרתי להקטין, ושורה אחת מהטקסט המקורי השמטתי. זו הייתה השורה שכתוב בה 'לא אתבייש'

אולי בכל זאת אני קצת מתביישת