השד לחופש נולד+ אותו החרא מנקודת מבט שונה

 אוסף מחשבות של לפני השינה-

 

לפני מספר ימים שחררתי את הציץ השמאלי שלי ממאסר של שמונה שנים. אני לא יודעת למה עד היום התעקשתי לשמור על הפירסינג המטריד הזה, שגרם לי בעיקר דאגות. אני לא יודעת מה הוא נתן לי. ביטחון? אולי מצאתי בו יופי? אבל למה? למה שאמצא יופי בדבר כזה? בדיוק מהסיבה שאנשים אוכלים חיות ומתמכרים לפייסבוק.. כי אנחנו מכורים למוות... הנטייה הטבעית של גוף פיזי היא להתכלות.. להרקב... אנחנו נמשכים לשם כמו מגנט.. והרוח החזקה מושכת לצד השני.. ואולי.. אולי בכלל זה קטע של עורבים כזה, כי זה נוצץ. אולי בגלל שזה מתכתי זה מזכיר לנו קידמה [קידמה? מה זה קידמה?].

 

קרו לי כל מני דברים משונים ומטלטלים בימים האחרונים. לפעמים כל מה שצריך זה לדבר עם איזה בנאדם שעשוי מחומר אחר, שיאפס אותי...

אני מרגישה עכשיו כאב בפנים. ואני יודעת למה ואני רוצה ולא רוצה לכתוב על זה. זה קשור בזכרים, כמובן. נשבעת שהפעם לא עשיתי כלום. נשבעת שניסתי להיות הכי בסדר, לתת לצד הגבוה שלי להוביל אותי ולא לפעול מתוך שינה. אין דבר. עוד צלקת עוד שיעור. עלי לזכור שכשמדובר בצלקות- זה מתחיל מפצע שכואב אבל אחר כך הכאב נעלם. אני צריכה לזכור למה אני אוהבת את הצלקות על גופי- למרות שזה כאב מאוד ברגעי הפציעה, היום, כשזה כבר לא כואב ונשאר רק הסימן- אני אוהבת להסתכל ולהזכר... ותמיד אני כועסת על למה העור שלי מתחדש כל כך מהר והצלקות נעלמות... אולי גם אל צלקות הלב עלי להתייחס כך... לשמוח כשנשאר סימן... לפחות היה כאן סיפור ולא משהו פארש.. לפחות למדתי משהו..

 

למרות שאני חייבת להודות שסיפורים זה מאוד נחמד, אבל שבעתי לעת עתה מסיפורים של אימה דרמה ומלנכוליה... מה קורה עם איזה סיפור שמח?

היום נפגשתי במקרה עם חברה מהעבר אחרי שלא התראנו הרבה זמן.. ישבנו ופטפטנו כמה שעות והיא מאוד רוממה את רוחי. זה הזכיר לי כמה חשוב להיות סלקטיבית וערנית לגבי האנשים שאני מכניסה לחיי, ואלו שאני בוחרת שיקיפו אותי....

 

אלו ימים מאוד מבלבלים. נכון לכרגע החלטתי שאוותר על טיסה בקיץ הקרוב, וברגע שהחלטתי את ההחלטה הוקל לי מאוד. הרגשתי פתאום פחות לחץ. אני יכולה להשאר בבית ולנקות כל מה שצריך. יש לי הרבה אבל אני מרגישה שהקיץ זה זמן טוב לתת פוש בעניין הזה.

 

אני גם מתרגשת מאוד מהרעיון שאחזור ליצור. היצירה מאוד חסרה לי השנה.

 

משימות רשמיות לקיץ הקרוב- לנוח, ליצור [לצייר לנגן לפחלץ ג'וקים לתפור לסרוג.. אולי גם אצליח להגיע לעבודה בעץ קצת?..] וכמובן לנקות- וכשאני אומרת לנקות אני מתכוונת לפנות את החדר שלי מכל הדברים שאני לא צריכה... וזה יקח לי קיץ שלם בגלל הקושי שלי בנושא האגירה והקשרות לחפצים ובכללי פחד לשחרר את מה שהיה.. אני רוצה בסוף הקיץ להגיע למצב שנשארו כאן רק הדברים שאני באמת צריכה. אני רוצה שהכל יהיה מאוד מסודר וחלק כבר ארוז בארגזים, כדי שברגע שהשם יחליט לגאול אותי מהמקום הזה אוכל פשוט לקום וללכת מבלי להתעסק באריזות.

 

אה- ומשימה נוספת לקיץ הזה- חובה דחוף וחשוב להשיג רישיון לקנביס רפואי. בכל הכח, בכל הדרכים [כמעט- אני צריכה להבטיח לעצמי שבדרך הזו לא אסכים שידחפו לי כדורים או תרופות אחרות. אקבל מרשמים, אך לא אבלע אותם.] די. מגיע לי את התרופה שלי ונמאס לי ואני הולכת לקבל אותה.

וזהו תכלס אין לי הרבה מה לומר ויש לי הרבה מה לומר... לא כתבתי עד הסוף את מה שעל ליבי- אני עייפה מדי וגם איפשהו רוצה פשוט לא לחשוב על זה.

 

איך הוא אמר לי? 'את נשמעת או עייפה, או עייפה.' עניתי לו 'אני גם וגם'. ובאמת התכוונתי לזה.. הגוף עייף והלב עייף..

 

 

 

 

וזה סתם משהו ברוח הפוסט הקודם, שימו לב שכשמסתכלים על אותו החרא בדיוק, מנקודת מבט שונה, החרא נראה אחרת לגמרי.

 

 

 

לילה טוב