תגידו לי שיש על מה להלחם

תגידו לי שיש סיבה להתעקש

שזה לא לחינם

תנו לי סיבה אחת טובה לפייט הזה

אני לא יכולה לסבול יותר את העולם. את האור, את הרעש, את הגוף.

תסבירו לי איך זה שרוב האנשים פשוט חיים ומפקדים. תסבירו לי, אנשים יפים שמחייכים בענווה, איך אתם עושים את זה?

אני מרגישה שלטפל בעצמי זה להתעקש.

להתעקש לגרום לי לחשוב שהשמיים כתומים למרות שאני יודעת שהם כחולים ואני רואה את זה כל יום. זה מול העיניים שלי, לא צריך להיות גאון גדול בשביל לראות את זה, ובכל זאת. אומרים לי לבלוע כדורים וללכת למטפלים שישכנעו אותי שהשמיים כתומים.

תנו לי סיבה אחת להתעקש על זה.

שוב התחושה שאין לי שום הצלה, שגם המוות לא יציל. יותר מזה, יש הרגשה שהוא רק יקח אותי אחורה. רק המחשבה על להתגשם שנית בגוף תינוקי...

נגמר לי הכח לנסות ולהפיץ אור ואהבה. הגעתי לעולם נורא. אני יודעת שהעולם זקוק לי, אני יודעת שיש לי תפקיד, אבל זה קשה מנשוא. האוזניים שלי לא יסבלו עוד פעם אחת את הרעשים האלו. העיניים לא יסבלו את האור המסנוור. הגוף לא יסבול את הכאבים. וחוסר היכולת לנוח... אם לפחות יכולתי לנוח מזה... לעשות הפסקות... אם רק היה לי כפתור של כיבוי והדלקה...

אני מרגישה מוקפת בשדים שאוכלים אותי, אוכלים בדיוק בדיוק אנשים מהסוג שלי... זה כמו שיש אנשים שנעקצים ע"י יתושים ויש כאלו שלא...

אומרים לי תקחי תקחי כל דבר שיכול לעזור לך... ואני חושבת לעצמי שלקחת זה מיותר...ושקרי... וגם לא לקחת לא יעזור...כי מה יתן לי להרוג את עצמי לאט לאט...

בא לי להקיא את האוכל המטונף הזה... אני שונאת אוכל...  אחרי שבוע שהתקיימתי בעיקר מפירות וירקות.. פתאום לאכול משהו כבד כזה...  רק מדגיש לי... מדגיש לי מצד אחד כמה זה רע לי, ומצד שני מדגיש לי שאני עוד רחוקה מאוד מלהצליח להתקיים בלעדיו... ואני לא אומרת את זה בקטע של דיאטה וכאלו.. אני אומרת את זה מתוך הרעיון של להמנע מכל הדברים של...העולם הזה.

להצליח להתקיים רק בזכות עצמי... לא להיות תלויה בשום דבר של העולם הזה.. כדי שכשאמות יהיה מעבר חלק.... או אולי כדי להיות קצת מתה חיה... להיות שם אבל הגוף פה..... אבל אני רחוקה משם.. אין לי את הכוחות לעבוד כדי להגיע לשם... ויש לי יותר מדי קשיים בדרך.....

בשבוע הזה כמעט שלא עישנתי, אכלתי בעיקר דברים שצומחים על העצים ומעט מהם... מנסה לנקות... כל הזמן מנסה לנקות משהו... לעזאזל..

מה נותן לאנשים כוחות חיים וכוחות רצון... ולמה אצלי זה מקולקל.... או שזה לא מקולקל, ופשוט אוכלת את הכל קשה יותר מכולם....אבל גם זה מקולקל....כי זה לא לפה ולא לשם.... זה תקוע בין שני עולמות

כשהרוח שלי הייתה בדרכה להכנס אל תוך הגוף, פתאום היא ראתה בצד איזה משהו מיוחד ויפה ונמשכה אליו וסטטה מדרכה.......

בערך רבע ממנה הצליח להכנס והשאר עדיין משוטט.....