שני ציורים, ופטפוט

היום הייתה אצלינו בגן מפקחת ממשרד החינוך. כבר כשנפתחה הדלת ניתן היה לחוש באנרגיה המעופשת שאפפה אישה שהציצי שלה הולך לפניה, דחוס בבד בצבע ורוד בייבי. איך ששמעתי 'משרד החינוך' קדדתי מן קידת שלום צנועה, והלכתי להרדים את הילדים כדי שהגננת המובילה תוכל להתפנות אל השיחה. 

שכבתי שם עם הילדים, כולנו מוסתרים מהמפלצת ע"י בדי קטיפה. ניגנתי להם בקסילופון, מקווה בליבי שגם אותה הוא יהפנט.

אני מלטפת את שיערו של אופיר השובב, לוחשת "ששש... עצום עיניים..." ושומעת אותן צועדות אל עבר מדפי הצעצועים שתפרנו אנחנו,

ביחד עם הילדים, במשך השנים האחרונות... גברת-ציצי אומרת "כאן צריכה להיות ספרייה, אחרת הם לא ידעו לקרוא. ההכרה שלכם במשרד החינוך עוד רחוקה."

אופיר השובב נרדם. אני מגהצת בד סארי צהוב, חושבת על כמה חשוב לדעת לתחזק אופנוע, להתלכלך בתוך המוסך.

 

 

 

 

הנה שני ציורים חדשים, באותה הרוח של הציור מהפוסט הקודם... זנחתי את הנסיונות לדייק, משחררת את האצבעות להקיא על הדף ומשם לעריכת פוטושופ זולה. אוהבת את התוצאות ואת תהליך העבודה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום שלישי פעמיים כי טוב.