פוסט שלא יהיה לכם מעניין לקרוא

כשאני מדברת עם אנשים כמוך, אני נזכרת איך הלכתי ברחוב ואדם שאני לא מכירה עצר מולי והפנה אלי את סוליית הנעל שלו. כששאלתי אותו מה הוא עושה הוא ענה "מישהו אמר לי לעשות לך ככה". השוק הזה, שאנשים יודעים שמשהו מעלה בי חרדה [כן, גם אם זה הדבר הכי לא הגיוני בעולם, זה כל העניין בחרדות...] ועושים זאת בכוונה כדי לראות אותי מתחרפנת, או בשביל השעשוע הפרטי שלהם...אני לא יודעת מאיזו סיבה.

אני נזכרת איך אח שלי לא ענה לי כשאמרתי לו 'לילה טוב' כל לילה מחדש בכוונה, כדי לראות את החרדה צפה ועולה. ואני בוכה עכשיו והשפתיים שלי מתעוותות מטה כמו של תינוק קטן שאמא שלו  נתנה לו סטירה.

נכון, אולי זה נראה טיפשי לרוב האנשים, ואני מאוד מבינה אותך שביקשת ממני "שחררי אותי מהבעיות שלך", אבל אין שום דבר שמצדיק גרימת סבל לאחר. שום דבר שמצדיק להכאיב למישהו בנשמה שלו.

אני נזכרת בספיר שלמדה איתי בבית הספר היסודי. ספיר הייתה ב'כיתה טיפולית'. לא יודעת בדיוק מה האבחנה שלה, אבל המילים היחידות שהיא ידעה לומר היו "זה לא מצחיק". וכן, כשהיינו קטנים זה היה נורא מצחיק לראות אותה דופקת עם הידיים שלה על הראש ואומרת שזה לא מצחיק... אבל היום זה כבר לא מצחיק... [יאמר לזכותי שאותי ספיר זכרה לטובה מחווייתה בבית הספר- ואת זה אני יודעת כי הייתי אחראית בפינת החי בבית הספר והיא הייתה באה לשם הרבה לשחק עם בעלי החיים. יום אחד ראיתי את ספיר ואבא שלה ברחוב, והיא צעקה בשמחה "הילדה מפינת החי!!!" וזו הפעם היחידה ששמעתי אותה אומרת מילים שהן לא "זה לא מצחיק"].

ומה בסך הכל עשית? דיברת בציניות? רצית לצחוק קצת? וזה היה רק בפייסבוק. זה כלום. זה אירוע כ"כ קטן וטיפשי, אבל כנראה שזה האירוע שהייתי צריכה בשביל להציף עוד אלפי אחרים. כמובן שאני מספיק חזקה בשביל לא באמת להעלב ולהשבר מזה, למרות שאני יודעת שאסתי של לפני כמה שנים בהחלט הייתה נעלבת- ואולי בגלל זה כל כך התעקשתי לנסות להסביר לך. לא לחנך, לא להתנשא, חס וחלילה. רק להסביר לך שאתה מתנהג באופן שעלול לפגוע באנשים.

הומור זה דבר חשוב מאוד, ואם תשאל את חבריי הקרובים [או יותר מזה, תנסה פעם אחת לשים את הציניות בצד ובאמת לדבר איתי] תגלה שיש לי חוש הומור נפלא, ושאני אפילו מסוגלת לגרום לאנשים לדמוע מרוב צחוק. [כן, גם בשבילי זה היה גילוי מפתיע, בעיקר כשהם ירקו קוסקוס לכל הכיוונים ויצאה להם נזלת מרוב צחוק].

איזה קטע עם האנשים האלה שטוענים שהם בקטע רוחני ועובדים על עצמם ואנשים טובים או לפחות משתדלים.. ובפועל יש להם רק ערוץ אחד... רק הערוץ שלהם... זה לא חוכמה.. מבחינתי בנאדם שהוא מפותח רוחנית קודם כל צריך להבין שכל אדם הוא אחר... זה כמו שסיני לא יפנה לגרמני בסינית...כי הגרמני פשוט לא יבין... ויש שפה אוניברסאלית...וזו השפה של לכבד בנאדם.. ולא לפגוע בנפשו.. לחייך אליו... להיות ער לכאבו... ולעולם הענקי שהוא שלו..ומביא איתו... לא משנה בן כמה האדם הזה ובאיזה גודל או צבע הוא או כמה גפיים יש לו או כמה מילים הוא מסוגל להגיד....

לא יודעת.. לי יש כמו שלט כזה שכל פעם אני מחליפה ערוץ לפי האדם שמולי... אני אותה אסתי, אבל מדברת בשפה שהאדם מולי יוכל להבין.....אני קוראת לזה תדרים תקראו לזה איך שבא לכם... לכל בנאדם יש תדר והחוכמה היא להכיר כמה שיותר תדרים ולדעת לקפץ בינהם בנחת ולזכור מי אתה ומאיפה אתה בא....

יש אנשים שפשוט שופכים רעל במסווה של בדיחה... זה כ"כ נמוך... ציניות זה פשוט על הפרצוף..... וגם פייסבוק ונסיונות לתקשר דרך צ'אטים.... איכס... אשכרה נתתי לבנאדם כזה לערער את השלווה שלי... עם ההערה המטומטמת שלו... טוב לא נורא, בתור אדם שעוסק בהתפתחות רוחנית[אהא! אהא! הוצאת ממני ציניות. רק כשאני מקבלת ממישהו הרעלת ציניות זה יוצא ממני], הוא עוד יתקל בדפקה הזו של עצמו ויאלץ לטפל בה...........

אני שחררתי אותו, עוד תופיע בחייו משוגעת אחרת שתמשיך איפה שאני הפסקתי.