שמחה

 זה מצחיק, הכותרת הזאת ששמתי פה. שמחה. קשה להאמין שהמילה הזו כתובה פה אחרי הבלאגנים והשגעונות של החודשיים האחרונים. אלוהים, אני כ"כ חיכיתי לרגע הזה- וזה עוד עניין מצחיק. לחכות ככה לאיזה רגע מסוים, לתאריך מסוים. התחושה הזו... הידיעה שהיום יום שבת בערב, ומחר יום ראשון בבוקר, ואני לא צריכה למהר לשום מקום... אז נכון- היקיצה הטבעית שלי היא ב5:00 בבוקר, אבל כבר לא אאלץ את עצמי לזנק מהמיטה ולהתחיל יום שכל מה שאני רוצה זה שהוא יסתיים. אני אוכל למשוך זמן במיטה ולנוח כמה שהגוף צריך. זה כל מה שביקשתי למען השם, לנוח כמה שהגוף מבקש ממני, לאכול רק כמה שצריך, להתנועע כפי יכולתי כדי לחלץ את העצמות ולהתחזק... אולי בסוף הקיץ הזה אפילו אוכל לחזור לרוץ קצת עם פונצ'יק. אהבתי כשרצנו ביחד.

מחר קורה משהו שמרגש אותי, והוא כ"כ קטן כביכול אבל פשוט כ"כ משמח... מחר סוף סוף אני בבית לבדי, בלי שום מחויבות לשום דבר ולאף אחד. [יש כמובן את שמונה העבודות שאני צריכה להוליד בחודש הקרוב, אבל כל עוד אני בבית ואף אחד לא מציק לי אז הכל בסדר, אני אסתדר איתן איכשהו]. בכל אופן, הבית ריק, ומה שזה אומר זה שסוף סוף אני אוכל לשים מוזיקה בקולי קולות, לדפוק באנג בסלון ולקשקש על עצמי כשאני חצי ערומה. [למה רק חצי? כי בכל זאת תמיד יש את תחושת 'האח הגדול' הזו כאילו מישהו צופה בי]. אין דבר שיותר התגעגעתי אליו מזה. להיות עם עצמי בבית ולקשקש על עצמי.

 

מחר גם אתחיל לעשות בירורים קלים בנוגע לטיסה באוגוסט. אני מקווה להצליח לארגן לעצמי איזה טיול נחמד, פשוט ומרגיע. לא ארוך מדי ולא אינטנסיבי [אינטנסיבי מכל הבחינות, למשל גם מקומות צבעוניים מדי או עם ריחות חזקים מדי זה לא מתאים, כי זה אינטנסיבי לחושים... וגם מסלולי הליכה ארוכים או קשים מדי לא מתאים לכרגע... אפילו לפלנד לא הייתה נותנת לי עכשיו את הנחמה לה אני זקוקה, כי גם השלג בסופו של עניין מעורר, למרות שחשבתי אחרת לפני שהגעתי לשם. חשבתי שהקור והלבן ירגיעו אותי, שאם הכל יהיה לבן מסביבי אולי סוף סוף אוכל לחשוב צלול, או יותר גס מזה- לא לחשוב... אבל לא יכולתי להשאר אדישה מול הקור ופתיתי השלג הענקיים שנפלו מהשמיים ונצצו כמו יהלומים...

 

מחר אתעורר כשארגיש רוויה משינה. מחר אשתדל לאכול מזונות שמיטיבים עימי [מזונות גם בהקשר של מערכת העיכול, וגם מזונות למח שלי,

כמו שנאמר "feed your head" ] אסיים לכתוב עבודה, ואקשקש על עצמי בלי הכרה. אשכרה מתרגשת. אולי רק בשביל זה היה שווה לעבור שנה כ"כ קשה- בשביל שאעריך עד אין קץ את הרגע הפשוט הזה.

 

נתראה מחר, קישקוש נעים, ולילה טוב

 

 

 

תמונה ישנה מיום מקושקש וטוב.