התקדשות

 לא יודעת איך ומה לכתוב... מרגישה שסוף סוף מתחיל להסגר לו המעגל הזה.. אחרי שהלכתי סחור סחור וניסיתי להבין איפה שני הקצוות של החבל כדי לקשור אותם יחד... אחרי שניסיתי להבין איפה החבל עומד להקרע.. איך לסדר אותו ככה שלא יהיה מתוח מדי.. שיהיה עגול והרמוני....

אחרי שכרכתי את החבל סביב צווארי בטעות והוא החל מתהדק ופוצע... אז, בדיוק באותו הרגע שהתחלתי להכחיל, הכרזתי דיי.

החלטתי לקחת הפסקה כדי לחשוב על הדברים, לעשות סדר בראש.. אלוהים [כן, אלוהים] כמה שזה נשמע מוזר ליווה אותי בתהליך הזה יד ביד..

למרות שאולי לא ממש שמתי לב לזה.. אבל עכשיו כשמסתכלים אחורה רואים שהוא היה שם בכל רגע ורגע.. שלח כל פעם סימנים קטנים, סימני דרך... ענה לי על שאלות.. כשסוף סוף הצלחתי לנסח אותן פחות או יותר... וגם כששאלתי עקום- תמיד קיבלתי תשובה מדוייקת.....

הקלפים, ההצפה הזאת שהייתה לי עם דוב.. שפתאום הכל עלה.. כל הדמעות שנשפכו... הסליחה... לעצמי....

החופש.. מכל שטות שלימדו אותי אי פעם על מה זה אהבה... ובכלל... על הכל.... כי זה הכל.... כי אהבה זה גם מה שאני מרגישה כשאני מאזינה לזימזום הדבורים בחוץ, וזה גם מה שאני מרגישה כשאני מחזיקה קרח בידיים, וגם מה שאני מרגישה כשאני מלטפת גוף חי... כלשהו...... 

כל שאלת המגע הזו..... זה אחד הדברים שמאפיינים את הגוף... אפשר לגעת בו ואפשר לגעת בעזרתו... בלי גוף אי אפשר לעשות את זה.. בגלל זה תמיד כשאני מדמיינת שאני מתה, ואני מדמיינת איך הרוח שלי עפה בכל הארצות שתמיד חלמתי לבקר בהן, תמיד כשאני נוחתת על האדמה אני נהיית עצובה, כי אני לא יכולה להרגיש אותה, להרים את גרגירי החול בידיים שלי... אני יכולה רק לראות.... וברגע הזה שאני מדמיינת את זה אני מבינה יותר טוב מה זה גוף... ומה הייחודיות של קיום בתוך גוף... אני לא אומרת שבמגע הכל מסתכם... זה עניין של חושים... תפיסה חושית....

בכל מקרה.... אם זה חלק מהייחודיות של קיום בתוך גוף... ואחרי שאני אמות יש מצב שאני אתגעגע למשהו פה.. כמו למשל לחבק את העץ שלי האהוב.. אז זה הזמן לעשות את הדברים האלו... כי כבר ריחפתי הרבה ועוד ארחף הרבה..... אבל לבוא לכאן לעולם הזה בגוף הזה זה אירוע חד פעמי ועלי לנצל אותו.... 

זה נייצ'ר אמרתי לו.... אחרי שהוא התפלא שאנחנו שוכבים כך ערומים במשך שעות אחד ליד השניה ומתלטפים.. הוא התפלא שאנחנו מכירים כ"כ מעט זמן

ובכל זאת מרגישים כ"כ בנוח... זה בדיוק איפה נכנסים השקרים שסיפרו לנו......

להיות כנה עם בנאדם, לשמוח כשנעים לו, ללטף את המעטפת החד פעמית של רוח אינסופית וענקית..... המעטפת שלעיתים כ"כ מכבידה... זאת שבערך מהרגע שנולדתי רציתי לצאת מתוכה...לא הרגשתי בבית..... 

ככה, כשמתמשים בגוף לפי הייחודיות שהוא מאפשר, זה עוזר להרגיש יותר בבית בעולם הזה....

וזה.. זה באמת הטבע... בלי כל הסיפורים.... מתוך רצון חופשי ומודעות ואהבה..... פשוט אהבה.... לא תלות ולא חרמנות ולא כותרות והגדרות וזיוני מוח... כנות ושמחה ונתינה....

זה התיקון של היום... להרבה שנים של בילבולים.... אחרי שנה [+כמה ימים] של התנזרות והרבה שנים של צלקות...

אהבה.. אנשים עשו מזה מילה גסה.... היום אם אני אגיד לבחור שאני אוהבת אותו ישר  הוא יבהל... כי הוא לא יבין שאני אוהבת אותו בדיוק כמו האהבה שאני חשה כשאני מאזינה לזימזום הדבורים...

אני חופשייה בתוך גופי הנוכחי ואני מנצלת התגשמות זו עד תום, כמה שרק אוכל, אמנם הרוח שלי תקועה באיזה משהו פיצי יחסית לגודל שלה.. אבל המשהו הפיצי הזה מאפשר דברים ששהות מחוצה לו לא תאפשר.. ובעזרת המשו הפיצי הזה אפשר להתקדם לעולמות עליונים שזה משהו מיוחד שאני עוד צריכה לחשוב עליו.... 

 

 

[וסתם בקטע של עדכון יותר יבש- לא נסעתי לריינבו כי יש מניעות משמיים והאמת שהשם חכם מאוד והוא ידע למה הוא לא שלח אותי לשם.. היה לי מקומות יותר חשובים להיות בהם...  כרגע בלי ועם קשר- מכוונת את הקרני אור שלי לכיוון יציאה מהבית הזה, יציאה ממגורים במרכז הארץ לכיוון איזור יותר נקי וירוק..... לשם הקרניים מכוונות.. והשם פה איתי מחזיק לי את היד חזק חזק כמו שרק מישהו שאפשר לסמוך עליו מחזיק]