אחרי 8 שעות שבכיתי וצרחתי בחדר שלי הצלחתי להקים את עצמי ולהגיע למטבח בגוף רועד. פתחתי את המגירה בידיים רועדות והקלונקס לא היה שם.

המשימה נהיית יותר מורכבת, צריך להגיע חזרה לחדר ולמצוא את הקלונקס. הצלחתי הגעתי אני הופכת את התיקים ובאחד מהם, זה שנסעתי איתו למכמורת, אני מוצאת ארבעה כדורים ובולעת אחד ומקווה שלפחות לקצת זמן אוכל להרגע... 

לפני שתי דקות בדיוק התחיל שיעור החלילית שלי, אבל היום לצאת מהבית היה משימה קשה מדי... אמרתי כבר אתמול למורה שלא אגיע.... 

כבר הייתי היום בחוץ כשיצאתי עם פונצ'יק.. זה היה קשה מאוד. הלכנו מאוד לאט. התיישבתי רק פעם אחת במהלך הטיול, אני משתדלת לא לעשות את זה כדי לא למשוך תשומת לב, אחרי הכל זה נראה מוזר כשמישהו מתיישב 'סתם כך' על המדרכה באמצע הרחוב.... [מדרכה ורחוב.. איזה מוזר זה..]

התיישבתי במקום שלא היו בו אנשים ומצאתי איזה משו שאפשר לשבת עליו... לפעמים כל כך אין לי כוח שאפילו לעמוד זה מורכב מדי... כל צעד הוא פרוייקט..... לפעמים אני משתמשת בידיים שלי כדי להזיז את הרגליים... בבית למשל, במיטה, כשאני רוצה להסתובב מצד אחד אל השני.. זה גם מאוד קשה אז אני משתמשת בידיים כדי לסובב לעצמי את הגוף... כואב לי מהאיברים הפנימיים ועד העור שעוטף לי את הגוף.. כואב הכל... 

והכל נראה כל כך מוזר... הכל נראה אחר... לא רק ויזואלית... גם נגיד.. השפה... המילים.. הן פתאום נראות לי מוזרות... אבל זה הגיוני כי מילים זה שמות שהמצאנו לדברים שהמצאנו כך שאם המצאנו דברים מוזרים מן הסתם שגם השם שלהם יהיה מוזר......

קשה לי העולם הזה... אני מרגישה שהדבר היחיד שבאמת באמת משאיר אותי כאן נכון לכרגע זאת פונצ'ה... כן פונצ'ה.. לא אמא ואבא ולא אחים ולא הטבע המדהים.. רק פונצ'ה הקטנה שאני מרגישה שאנחנו מחוברות כמו בחוט בלתי נראה כזה... ואני לעולם לא אלך מכאן ואשאיר אותה... 

לפעמים אני תוהה לעצמי- אם פונצ'ה לא הייתה, האם הייתי מספרת לעצמי על משהו אחר שמחזיק אותי כאן?...

 

האוכל.. זה נורא עם האוכל.... זו הרגשה דוחה.... אחרי שאני אוכלת..... וגם ללעוס קשה... ולבלוע.... לפעמים זה פשוט לא נבלע..... כאילו

משו חסום שם... 

 

אני רוצה להתחבא בחדר שלי מתחת לשמיכה לכמה זמן.... נגיד לשבוע... באור מעומעם.... למרות שהחדר שלי לא נוח בדיוק כמו שאר העולם..... אבל אין לי מקום אחר לכרגע.... אני חייבת לנוח מהכל... מאנשים מצלילים מצבעים מלהזיז את הגוף שלי.... 

 

אני חולמת על כך שאוכל פשוט לחיות.... לישון כשאני עייפה ולקום כשאני טעונה ומלאה כוחות.... לצייר ולקרוא בקצב שלי.... האיטי.... אני מניחה שבמצב כזה הגוף שלי פחות יכאב ואז אפילו אוכל לצאת לטיולים בטבע.. מה שמוזר שאם באמת אחייה כך מבחינת הסביבה אני אהיה נכה, משוגעת, חולה, לא יודעת מה..... וזה מעניין, כי אני לא חושבת שאני נכה או משוגעת או חולה... אני חושבת שהעולם נכה ומשוגע וחולה.... ושמה ש'מצפים' היום מאנשים... זה חולה..... לא יודעת.... מה, איפה אני אגור... אני אתקע פה בבית של ההורים? רע לי כאן יש כאן אנרגיות של חולי...... בחוץ? אני יכולה לחיות בחוץ עד שיאנסו אותי\יקנסו אותי\ישימו אותי בכלא..... שזה הכי מוזר שבן אדם רוצה פשוט לחיות... הדבר הכי הכי אנושי ובריא והגיוני... אבל דווקא בנאדם כזה ישימו בכלא..... כי אין לו אזרחות או בעלות על האדמה שהוא עומד עליה או איזה חרא כזה או אחר......

 

וזהו...... אני מרגישה אבודה.... לגמרי..... אין לי מושג פשוט אין לי מושג מה לעשות מכאן..... אני מרגישה שאין לי מקום בעולם הזה.... שבשום מקום לא ארגיש בנוח... ובבית.... זאת תחושה שקיימת אצלי כבר הרבה שנים.... 

ונשפכו ממני כ"כ הרבה דמעות בשבוע האחרון..... באמת בכנות לא יודעת מה לעשות.... אני מרגישה שאני טיפשה..... שאין לי מושג מכלום...... רוצה וואן וואי טיקט לעולם הבא..... אבל אין מה לעשות תמיד חוזרים...... נראה לי שכבר בגלגול הקודם שלי רציתי את הוואן וואי טיקט הזה.... כוס אמק עם זה... לתקן לתקן לתקן תמיד להיות טוב יותר להשתנות לעבוד על עצמך לשנות חרא הרגלים שאתה סוחב אלפי שנים... זה פשוט מסריח אני לא יודעת מה הטעם..... מה, מה הטעם? שבסוף נהיה טובים? שזאב יגור עם כבש ואריה יאכל תבן? ואז נוכל להנות יעני מהפירות של העבודה המזדיינת שלנו? אי אפשר לשים לזה קאט? פשוט לשים קאט? 

 

אני לא מבינה מה הקטע של כל זה... באמת....... בחיי שאין לי כוח....שלא מעניין אותי גורל האנושות וגורל כדור הארץ..... אם היה אפשר פשוט לשים קאט...... לא יודעת.....חור שחור שיבוא ויבלע את הכדור הזה....... לא יודעת אם קיים משהו ביקום שיכול לגרום לכל זה להפסיק להתקיים......

 

אוף........ אני כותבת סתם דברים דפוקים.... ואני מרגישה שהקלונקס התחיל להשפיע ופתאום מרגישה את הגוף כבד... וקצת בהרפייה כזה.... כמו מסטיק לעוס ששכב בשמש.....  ואין לי..פשוט אין לי שום דבר חכם להגיד.......

 

 

 

david bowie- space oddity 

  

 

 

Ground Control to Major Tom 

Ground Control to Major Tom 

Take your protein pills and put your helmet on 

 

Ground Control to Major Tom 

Commencing countdown, engines on 

Check ignition and may God's love be with you 

 

 

Ten, Nine, Eight, Seven, Six, Five, Four, Three, Two, One, Liftoff……… 

 

 

This is Ground Control to Major Tom 

You've really made the grade 

And the papers want to know whose shirts you wear 

Now it's time to leave the capsule if you dare 

 

This is Major Tom to Ground Control

I'm stepping through the door

And I'm floating in a most peculiar way

And the stars look very different today

 

For here

Am I sitting in a tin can

Far above the world

Planet Earth is blue

And there's nothing I can do

 

Though I'm past one hundred thousand miles

I'm feeling very still

And I think my spaceship knows which way to go

Tell my wife I love her very much she knows

 

Ground Control to Major Tom

Your circuit's dead, there's something wrong

Can you hear me, Major Tom?

Can you hear me, Major Tom?

Can you hear me, Major Tom?

.........