עצב.

 שאלת אותי אם עכשיו אני כועסת עליך ושונאת אותך, עניתי בכנות שלא. לא כועסת ולא שונאת.

פשוט עצובה. עצובה שלא ניסית לרדת לסוף דעתי והיית בטוח שאתה יודע משהו עלי שאני לא יודעת...

זה שאמא שלך המציאה מחלות בשביל תשומת לב לא אומר שכולם עושים את זה.

צריך מאוד להזהר עם לא להאמין לאנשים כשהם לא מרגישים טוב.. כי כשהם באמת לא מרגישים טוב זה עלול מאוד לפגוע.

אם נשים לרגע את הסיבה להרגשה הרעה בצד, ונתמקד בתוצאה, שהיום ספציפית הייתה להמרח בשנית על רצפה באוטובוס בת"א...

נבין שמה שעשיתי היה נכון. למה לי להתעלל בעצמי? למה לתפוס את עצמי כשאני על סף עילפון ולהכריח את עצמי לשבת שעה בתחנת

אוטובוס בחום? למה? כדי להתעלף בכוח?? מבחנים מיותרים כוסאמק. כפרות על ה120 שקל המזדיינים, שילכו למטרה טובה,

אני רציתי את הבריאות שלי, שהיא מעל הכל, ובעיקר מעל המבחנים המטופשים האלו.

ואם לא נשים את הסיבה בצד- אז זה לא משנה כי התוצאה היא אותה תוצאה ומשם הייתי פועלת בדיוק אותו הדבר.

כל פעם כשדיברתי על הסחרחורות הייתה לי הרגשה שאתה קצת מפקפק\לא מאמין\מזלזל...

ולא. זה לא הסופניה ולא התה הירוק. זה מגוחך שכל פעם שאני מספרת לך משהו אתה שואל אותי מה אכלתי לפני כן.

אני מאמינה שאוכל משפיע מאוד אבל יש עוד דברים.. וזה שאני עצבנית עכשיו זה ממש לא הסופגניה. זה כי מישהו פגע בי\כי נזכרתי במשהו עצוב\

עוד מליון סיבות אחרות..

אוף...אני ככ עצובה וכועסת.... וכואב לי הגב וכבר מזמן לא רציתי לחתוך ככה...

ומה שהכי כאב לי זה ששאלתי אותך "מה, ואני לא מתמודדת אף פעם?" ואמרת לי "לא יודע, עד עכשיו זה נראה כאילו כל פעם שמשהו היה קשה ברחת"..

אחר כך כמובן הזכרתי לך כמה דברים ואמרת כןכן זה התמודדות אני כ"כ גאה בך בלה בלה בלה... אבל באמת. זה ממש הכניס אותי לשוק

שהיית בהרגשה [אפילו לכמה רגעים] שאני בנאדם שלא מתמודד עם כלום...

אולי אני לא סופרמן כמוך, ואתה יודע מה? אולי זה טוב. כי להיות נאצי אל עצמך זה בעיה.......להיות ככ שיפוטי..לא לתת לעצמך לנשום לרגע.

בייבי סטפס לנצח, לאט לאט לאט לאט לאט. ולמה? כי תמיד ככה אמרתי, מאז גיל 14, שאם ישימו תינוק על הליכון מהיר הוא יפול ויפתח תפרצוף.

יש לי המון מה לומר ואני מרגישה פשוט חרא אין לי מילה יותר טובה......אני מתפוצצת מכאבים עצב ועצבים..מקווה להצליח להרדם....

לא חותכת רק כי אין לי כוח לשמוע שוב 'ברחת' למרות שאני לא בטוחה שהייתי קוראת לזה בריחה... אבל אתה בטוח תקרא לזה ככה.

אני לא רוצה לפחד לדבר איתך, לספר לך מה עבר עלי, והיום פחדתי ובאמת תראה למה זה הביא כשהחלטתי לשתף בכל זאת...

לא שאני אומרת שזה רע שהשיחה הזאת קרתה, אבל היא הייתה מטונפת.

 

מחר אכתוב מסודר. עוצרת את עצמי כבר כמה שעות עם היד.. מוצאת את האצבעות מתגנבות מתחת לשרוול בנסיון שאני לא אראה.. מחפשות

מה להשמיד...הרבה זמן לא הרגשתי ככה...ועוד המון המון תחושות של פעם חזרו לי......

מחר.. מחר אכתוב מסודר