חזרה ללימודים....
זהו... נגמר הקיץ.. התחלתי כיתה ב'. מאוד חששתי מהעומס ובינתיים עבר השבוע הראשון ואני עדיין עם הראש מעל המים.
אני מקווה שככה זה ישאר. אם יש משהו שמחזק אותי זה שהשיעורים מאוד מעניינים, המרצים טובים ואני ממש מחכה לשיעורים..
השנה נלמד תווים ולנגן בחלילית, שזה ממש משמח כי פחדתי שמרוב עומס לא יהיה לי זמן השנה לפתח את עניין המוזיקה.
בסמסטר הזה אני מתלווה למורה למלאכה ועוזרת לתלמידים בשיעורים, וזה נהדר כי זה הזדמנות גדולה ללמוד. בסמסטר הבא
מקווה להצטרף למורה לשירה או לעבודה בעץ.
ביום הראשון קיבלנו שיעורי בית לתפור כרית ולהרהר. אז הרהרתי וכמעט סיימתי לתפור את הכרית.
עוד מעט יתחיל העומס הרציני [למזלי יצא לי ככה שהעומס לא יבוא בבום אלא בהדרגה].. אז אני צריכה ככה לקחת נשימה
טובה לפני שאני יוצאת לריצה..
עוד דבר שמחזיק אותי זקופה זה המחשבה על לפלנד... אני סופרת את הימים.. ממש שמחה שתהיה לי נשימה בין סמסטר לסמסטר..
ומקווה שלא אפספס בחינות.
לאחרונה אני עסוקה הרבה מאוד בלסדר את החדר, ואף פעם לא מסיימת. תמיד אני אומרת שאין לי דירה משלי פשוט כי עדיין
לא סיימתי לסדר. ביום שאסיים לסדר אלוהים כבר ידאג לי למקום משלי. הוא יודע שאני לא יכולה לעבור עם כל הזבל, שאני צריכה
קודם כל לעשות ניקיון רציני. חברה שלי אמרה לי שזה מצחיק שכל יום אני מסדרת את החדר וכל יום הוא נראה בדיוק אותו הדבר...
מבחוץ יש לי סדר מאוד קבוע לדברים [עד הדקויות הכי קטנות, זוויות והכל] אבל הבלאגן הוא בתוך הארונות.....
ואני פשוט כבר איזה חודש מגירה אחרי מגירה ומדף אחרי מדף...וזה לא נגמר...וככ קשה לשחרר דברים מפעם.. כל פיסת נייר
כואב לי לזרוק... האגירה הזאתי דפוקה.... בשביל מה אני שומרת את כל זה... בשביל שאחרי שאני אמות מישהו יתעניין במי הייתי?
בשביל שאם אי פעם אצטרך משהו אז הוא יהיה שם? מה זו הנטיה הזו להרים כל שטות ברחוב? כל ענף, כל נוצה, גומייה, שרשרת קרועה,
פיסת בד, דובי נטוש, 10 אגורות... החדר שלי עמוס מאוד והקצב שהוא מתמלא הרבה יותר מהיר מהקצב בו אני זורקת דברים..
אז אני עובדת על זה. אני מסדרת. עוד ועוד ועוד ולא מסיימת... וביום שאסיים יהיה לי בית משלי, ואוכל לארוז בקלות את כל הדברים שלי
בארגזים, ולא יהיה שם דבר אחד מיותר, משהו שאגרתי מתוך איזה פחד או אובססיה.. זה ברור שאני תקועה עכשיו בבית ההורים,
אלוהים יודע שאין מצב שאני עוזבת ככה, כך או כך אצטרך לעשות את זה לפני שאעזוב..... אז בינתיים שאני מסדרת אלוהים עובד על
הבית וזה...
היה לי עוד חלום שברח לי קקי.. זה החלום השלישי שבורח לי קקי בחצי שנה האחרונה... אין לי מושג מה הקטע הדפוק הזה.. אבל
זה כל פעם נהיה יותר ויותר דפוק.. כל פעם החלומות יותר דוחים ומזעזעים...איכס זה היה פשוט דוחה ודפוק....
וזהו... מה אני אגיד......תכלס שאין לי מה להגיד... וזה תחושה די כיפית כי זה שקט כזה...... סתם רציתי לכתוב שחזרתי ללימודים
כי חשוב לי לכתוב פשוט נטו מה קורה ביום יום שלי.. מה אני חושבת... למה אני מקווה.. זה עוזר... גם נחמד לחזור אחורה ולקרוא..
וזהו כרגיל אני מסטולה אני מפליגה רחוק...קשה לכתוב ולהתרכז באיזה נושא מסויים אני קופצת כזה.....
וזה בשביל עצמי גם כן... כרגיל:
ראשון- לימודי אנתרופוסופיה
שני- לימודי ספרות
שלישי- עבודה בגן, בערב מקהלה
רביעי- התנסות מעשית בספרות ושיעור מוזיקה
חמישי- התנסות מעשית באנתרופוסופיה
שישי- יוגה ועיסוי
שבת- מנוחה, אמנות, טיול ביער, שיעורים, לסדר
הנה הנעליים שעבדתי עליהן בתקופה האחרונה, הן מוכנות פחות או יותר, חסר רק איזה קישוט קטן שכרגע אין לי בבית.
וזה סתם תמונה ישנה שאני אוהבת.... [אוגוסט 2011]
תגובות
הוסף רשומת תגובה