"האל עסוק בהכשרת גזע של בני האדם היודעים לאהוב.

אני מאמין כי גורל האדמה עצמה תלוי בהתקדמותינו אנו וכי הזמן לכך קצר מאוד.

ובאשר למה שאנו צפויים למצוא בעולם הבא, אני מאמין שמה שנגלה שם

תלוי ביכולתינו לאהוב, כאן ועכשיו."

 

ג'ורג' ריצ'י, מתוך הספר 'חזרה ממחר'

 

 

---

 

 

מחר היום האחרון שאני הולכת למכללה השנה, ואז יש חודש של מבחנים ועבודות.

כרגע אני סוג של קורסת תחת לחץ אבל מצד שני מרוב שלחוץ אין גם זמן לחשוב יותר מדי... הכל מן מתקתק על אוטומט.

זה כמו שאיכשהו בדרך פלא יצאתי עם בגרות מלאה, כנראה שזה גם מה שיקרה עם התואר הזה. אני מקווה.

 

הרגליים שלי מאוד כואבות, כמו פעם. כבר כמה שנים הם לא כאבו ככה. זה כ"כ משונה שלפעמים אני מתחילה לפחד שאני ממציאה את זה,

מצד שני זה מספיק כואב בשביל להיות אמיתי. זה מזכיר לי שתמיד כשאני יוצאת מחנות בקניון אני מפחדת שגנבתי בלי לשים לב, אני מפחדת

שהמכשיר יצפצף, אבל זה אף פעם לא קורה. כנראה אני לא מספיק סומכת על עצמי, או שסתם הסביבה גרמה לי לרעיונות טיפשיים בראש.

חזרה לי הציסטה בברך. הדבר היחיד שנחמד בכאבי רגליים זה שהם משכיחים ממני כמעט לחלוטין את כאבי הגב.

ואני נשמעת כמו זקנה אבל אני חושבת שזה שווה כתיבה כי זה כאב משונה שלא עוזב אותי כבר מעל לחודש.

 

בסופ"ש האחרון הייתי הלפרית בשאקטי- פסטיבל נשים. הלכתי לסדנה על מנדלות ולשיעור נגינה על דיג', ווויתרתי על הסדנאות שחופרות בתוך

החיים, כי נסעתי לשאקטי לנוח מעבודה על כל השגעונות ולא להשתגע עוד יותר. הייתי הרבה במים ועשיתי מתיחות לשרירים, שכבתי בשמש,

נחתי ועשיתי בעיקר דברים שנעימים לי... ולא דברים שמקשים...כי התעייפתי.. השנה הזאת הייתה מעייפת מדי מבחינת מידע חדש למוח...

העבודה כהלפרית הייתה די קשה, אבל הופתעתי מעצמי ומהמהירות שאני לומדת דברים. נוכחתי לדעת שזה לא סתם משהו שהמצאתי על עצמי-

אלא אני באמת יודעת לתפקד היטב במצבי לחץ. נתתי מעצמי באמת את כל מה שיכולתי ובסוף זה השתלם- הם נתנו לי 100 שקל למרות שלא

היו אמורים לתת אפילו שקל.. ושמחתי מאוד מאוד. חזרתי הביתה עם יותר כסף בארנק ממה שהיה כשיצאתי..

הם אמרו לי לבוא להיות הלפרית גם בפסטיבל אושו, אבל אני לא יודעת אם אלך על זה- גם כי אני עייפה מאוד וגם כי לא בטוח ששוב יהיה להם מצברוח

נדיב כל כך.. לא יודעת....

וכמובן עניין האנרגייה נשית... ולהיות רק בין נשים.. היה מיוחד ומשונה ולימד אותי כמה דברים על הנשיות שלי ועל יחסים שלי עם גברים..

שזה עניין מורכב ומפגר...בעיקר מפגר.....

 

עכשיו 21:15 ולא כתבתי הרבה זמן אז אני כותבת. זה לא שאין לי מה לכתוב אלא פשוט לא יוצא מה שאני רוצה שיצא, זה תקוע בגבולות הראש.

וזהו, חשבתי שאולי זה יעבוד, אבל זה לא... אז אולי מתישהו זה יעבוד.

עוד חודש אני יוצאת לחופש ואז יהיה לי יותר נעים. אולי אעשה קצת החלפות בגן בחודש הקרוב להרוויח קצת כסף... עבודה לקיץ עוד לא מצאתי.

 

וברגע זה אפסיק לגרד מעצמי בכוח מילה ועוד מילה, אקח כדור ואלך לישון