גברים שמתחילים איתי בצורה כ"כ זולה ונמוכה, וחושבים שזה יעבוד.

למה הם חושבים שזה יעבוד?

זה ממש מוזר אף פעם לא הרגשתי ככה, אבל כל גבר שמה שנקרא מתחיל איתי אני פשוט מקבלת בחילה בחודשים האחרונים.

לא יודעת. אולי אמיר איפשהו יושב לי אבל נראה לי שזה אולי משהו שהמוח שלי המציא כדי שיהיה לו במה להתעסק, כי המוח

שלי מכור לסיפורים מטופשים עם זכרים.

אני לא יודעת אם באמת יש בי געגוע אליו. אני לא יודעת. כנראה שכן קיויתי למשהו, אבל האם באמת יכל לעבוד שם משהו?

ואני מזכירה לעצמי 'לא רוצה לא צריך'.

 

ואלו המשונים שקופצים מהתיכון 'תמיד ריתקת אותי'.. למה לא אמרתם אז? כשהייתי צריכה שיגידו בין כל אלו שעשו לי תמוות?

 

אוף.. בני אנוש פשוט מאכזבים אותי.. שוב ושוב... ואני אף פעם לא לומדת פשוט להפסיק לצפות... כי כנראה בפנים אני יודעת

שכן מגיע לי משהו נעים... ואני גם יודעת שיש אנשים טובים באמצע הדרך. אני באמת יודעת. ראיתי אותם...

הם בדרך כלל רחוקים.....

 

וכל האנשים האלו של תבואי למסיבה תבואי למסיבה... שטוחנים סמים כמו חזירים... לא.. נעים לי בבית....

 

הכל מפחיד והמירוץ מהיר הרבה יותר מדי.. אני בוכה וצועקת ומוציאה על מי שסביבי... 

עוד חודש אני אחרי זה.. אני לא מאמינה שהשמועות על תקופת מבחנים היו נכונות... אוף...

אני צריכה לבחור בין לראות משפחה או חברים או את עצמי..... ואני מתעצבנת שאי אפשר פשוט להספיק הכל...

אבל זה השריטה הכי מפגרת שלי... להספיק...

תפסתי את עצמי על חם שאחד הדברים שאני מבקשת מאלוהים הכי הרבה זה "להספיק"... לא משנה מה...

לפעמים אני אפילו לא מציינת מה.... פשוט כל הזמן ממלמלת "השם תעשה בבקשה שאני אספיק"...

מה אני רוצה להספיק בדיוק?

למה אני כ"כ ממהרת תמיד?

מכורה לשעון, מסתכלת עליו הרבה יותר מדי פעמים ביום, וגם על עוד שעונים, כדי להשוות, לדעת מה הכי מדוייק.

ואני מתכננת ואלוהים צוחק ותוכניות משתנות ואני לא יודעת איך לאכול את זה ונופלת....

להספיק, ולעשות הכל, עכשיו. אין לחכות, אין סבלנות.. לפעמים אני מרגישה שאני כמו בת יענה, העיניים שלי יותר גדולות מהשכל....

רואות את העולם ורוצות לאכול אותו, לבלוע בלי ללעוס

 

עכשיו 3:00 בלילה. השעה שממנה פחדתי כל החיים. רק ברגע שמתחלף ל4:00 הייתי נרגעת. והנה עכשיו 3:01. 

ואני לא מפחדת. נכון שאני לא מפחדת?

 

ב4:00 יתחילו הציפורים לצייץ וב5:00 אני ארדם, אולי

 

כשאנשים מופתעים מזה שיש גרביים על הרגליים שלי, אני מבינה שהם עדיין לא מכירים אותי

 

"רוצה להירקב בתוך הארון יחד איתו?" שאלתי היום בחור אחד שהתחיל איתי, אחרי שסיפרתי לו שהדילדו נרקב בארון 

והוא ביקש לעזור לו. זה או זה, או שאני אפתח לך את התחת 

 

 

לילה טוב

 

---

עריכה:  4.7.2012  השעה 00:41

 

כשהצרצר שמצרצר ברחוב נשמע חזק כל כך שאני מוכנה להשבע שבטח בטעות בלעתי

אותו ועכשיו הוא יושב בתוכי.

רק אחרי שקראתי את הבלוג שלי מהתחלה ועד הסוף יכולתי לשים את האצבע על זה.....

כל שנה מחדש התולננתי על אותו הדבר: רעש... הכל כל הזמן היה לי רועש מדי...

המוזיקה שאני שומעת באוזניות בדרך כלל בשקט, גם בחדר אני לא שומעת מוזיקה בקול רם,

בדרך כלל נלחצת במקומות עם המון רעש, מחיאות כפיים יכולות לעשות לי חור בראש.

וזה ממש מוזר שאף פעם לא שמתי לב שזה ליווה אותי כל הזמן...

כמו שלא שמתי לב שהחוסר שינה ליווה אותי כל הזמן...עד שהמשפחה הסבה את תשומת ליבי..

וכולם התחילו לספר איך הם היו באים לחדר בלילה כשהייתי קטנה, ותמיד הייתי ערה....

איזה מוזר זה...

ואני עדיין ערה....

לקחתי קלונקס... הגוף מתחנן לישון והמוח לא נרדם לא נרדם.. אתמול לקחתי כדור אחר..גם כן עזר אבל היו כמה וכמה התעוררויות...

אחרי שבוע שלא לקחתי כדורים...וכמובן גם לא ישנתי.......הייתי חייבת ליפול לכדורים קצת לפחות שהגוף ישן.....

והטיפות של הרופא האנתרופוסופ לא עושות מה שהן אמורות.. יש לו תור אליו בסוף החודש וגם למעבדת שינה..

נפתור את זה סופית

 

הולכת לקרוא מאמרים על אליעזר בן יהודה. זה נשמע כמו כדור מבטיח

לילה טוב