אני מדבר בסטראו, אמא שומעת רק במונו, אבא שומע דיסק קלאסי

 היום אמא אמרה לי שהיא לא מדברת ליד אבא, לא רק בגלל הפחד, אלא גם כי במילא כשהיא מדברת יוצא לה שילשול מהפה.

היא אמרה שהיא לא יודעת לדבר ואני תהיתי אם היא מגזימה וזה פשוט כי זה מה שאבא שכנע אותה, או שזה באמת קצת נכון.

היא סיפרה שהיא ואבא הפסיקו לישון באותה מיטה, בזמנו, בגלל שהוא אומר שהיא נורא מסריחה, גם אחרי מקלחת.

היא סיפרה שגם היא רוצה ללכת מכאן, אבל איך תעזוב אותי. חשבתי לעצמי- אותי? איך תעזוב אותו להזדקן לבד?

הוא יאכל את עצמו מבדידות ושגעון.

 

"אני לא רוצה לשמוע אותך אפילו. את לוקחת את זה לכיוון לא נכון"- המשפט האהוב על אבא.

כל עוד זה לא מה שהוא חושב ומה שנעים לו לשמוע, זה לא צריך להשמע בכלל. אני עוד משקיעה בלתת לו תחושת

איכפתיות כשהוא מספר לי סיפורים, אבל הוא? להקשיב???? חלמתי חלום מוגזם..שאבא יקשיב לי.. לחצי משפט, סתם,

על ציפור יפה שראיתי ברחוב. אין סיכוי. אם הוא רוצה לספר סיפור אז הוא לא יסתום וירדוף אחרי בכל הבית עם הסיפור שלו,

ואני מקשיבה ומהנהנת ושואלת שאלות. אבל כשאני רוצה לספר משהו? להגיד משהו?... פשוט הגזמתי....

ועוד דבר. לשיחה אין כיוון נכון או לא נכון. זה שבראש שלו יש נקודה מסויימת שהשיחה צריכה להגיע לשם, לא אומר שלשם זה יגיע,

לצערו הרב שיחה כרוכה בשניים.

היום הוא אמר לי משהו ואמרתי לו "אני לא אענה לך". הוא אמר לי "לא ציפיתי לתשובה". אמרתי לו שהוא אף פעם לא מצפה.

אני חושבת לפעמים לדבר איתו. להגיד לו הכל. לתת לו את המכתב שמחכה במגרה כבר כמה חודשים ואולי אפילו לכתוב עוד אחד,

אבל אז אני חושבת על זה שהוא כבר לא צעיר ובטח יחטוף התקף לב, ואני לא רוצה לעשות לו צרות. מבחינתו רגשות זה צרות.

 

 

אמרתי לאמא שזה מטומטם שגם אישתו וגם הבת שלו מעדיפות לא לדבר לידו.

הוא לא חושב שזה קצת דפוק שכשאנחנו נוסעים באוטו אף אחת לא רוצה לשבת מקדימה, לידו?

שכל הנסיעות, ארוכות ככל שיהיו, עוברות בשתיקה?...

 

יומיים קשים. וזה פעם שניה שאני כותבת את הפוסט הזה בגלל זה הוא מתומצת ומכוער. בקודם עוד איכשהו ניסיתי להשקיע אבל הוא נמחק,

כחלק מנפלאותיו של יום ארור זה.

אמא בוכה בחדר שלה. אני בוכה בחדר שלי. אצל אבא הדלת סגורה. הוא קורא בתהילים באובססיה, כאילו שזה יעשה את השינוי. אולי גם הוא בוכה. הלוואי.

קלונקס ולמיטה.

 

---

 

28/5   22:54  

 

עד שיגיע היום בו תרצו לשמוע, בטוח כבר יאבד לי החשק לספר...

 

וגם- אם עוד פעם אבא יקרא לי 'אישה' או 'שכל של אישה' אני אגיד לו בדיוק מה אני חושבת על זה.

אני חושבת על זה שאם הוא ככ שונא נשים הוא חייב להיות גיי.

איך זה שבתקופה קצרה ככ זו כבר פעם שניה שאנחנו רבים ככה? משהו לא נורמלי. אבל זה לא חדש, הבית הזה רחוק מלהיות נורמלי.

קשה לי להאמין שפעם חיינו 5 נפשות בבית אחד.. לפעמים אני פשוט מרגישה שאחים שלי ברחו בזמן והשאירו אותי בתוך קן הצרעות....

לפעמים אני מרגישה שהם ככ נהדרים בעיני ההורים שלי רק כי הם מחוץ לבית, אז הם לא מרגישים את החרא של ההורים אז יש להם

פחות צ'אנסים לריבים. אם הם חוזרים לפה לשבוע הם מתחרפנים בדיוק כמוני.

מתה לעוף מפה למקום שפוי. בלי רעש. אני רוצה שקט אני לא רוצה משוגע אחד בנוף שלי. נמאס לי.

 

ובפעם האחרונה שרבנו ככה אני זוכרת שהוא הרגיש מחורבן. כתב לבכורה האהובה שלו שאולי באמת כדאי לו לאשפז את עצמו.

באמת שאני לא רוצה לעשות לו צרות, לא רוצה להביא אותו למצב רע, מצד שני לא מוכנה לסבול את היחס שלו יותר.