בסוף תמיד ברגעים האלו אני יושבת ומדמיינת איך אני מתה ואז כולם אומרים איך פספסנו.. איך לא שמנו לב....  ביקשתי לחזור לגיל 16 ואלוהים הקשיב... הביא לי את התסכול והבדידות בדיוק כמו של פעם   זה הסוף הסופי ביותר אני לא מתפשרת יותר על חברים אנשים שלא מעוניינים בחברתי יכולים למצוץ לי   פעם אמרתי לעצמי אסתי שחררי את האגו\כבוד\פחד מה שזה לא היה..אמרתי לעצמי לא לפחד להתקשר לאנשים אבל אחרי תקופה ארוכה, שאני לא מפחדת, ומתקשרת, ואף אחד פשוט לא מתעניין בשיט, ולאף אחד לא אכפת בשיט.. לאף אחד לא באמת מתחשק לראות אותי... כינרת כמה אהבתי את הבחורה הזאת, כמה השתגעתי על הבחורה הזאת וגל, וירדן..טל...אירה..יותם..ולא חסר הרשימה הזאת לא נגמרת.... לא רוצים? לא צריך..... וזה הכי גיל 16 להפסיק להתקשר לאנשים ולראות אם הם מתקשרים.... אבל תכלס לא אכפת לי לאיזה גיל זה מתאים.. על הזין והתחת והכוס שלי נמאס לי אני רוצה שאנשים יאהבו אותי, יתעניינו באמת במה שקורה לי ואם זה אומר שאשאר לבד אז אשאר לבד, זה עדיף כי במילא המצב הנוכחי הוא גם כן לבד, אבל לבד מכוער יותר כי אני כל הזמן מנסה ודוחים אותי.   מי שלא רוצה בחברתי מפסיד. זה הכל.  יש לכם חברים אחרים? יותר טובים? יותר מגניבים? יותר מה? יותר מסוממים? יותר מקועקעים? יותר במכנסי עור או יותר בשרוואל? קחו אותם ותיחנקו בתל אביב עיר החטאים המטונפת או בהודו או לא אכפת לי איפה.   תמיד ברגעים כאלה אני חושבת לעצמי שאם אמות וכל האנשים האלו יבואו להלוויה שלי אני אכעס עליהם, שהם משחקים אותה פתאום אחרי שאני מתה. אחרי שאמות זה יהיה מאוחר מדי.  אני זוכרת איך תמיד הייתי מדמיינת שלפני ההתאבדות אני מכינה רשימה של כל האנשים שאוי ואבוי להם אם הם יעזו להראות את הפרצוף שלהם בהלוויה שלי. אנשים שראסמי אני אצא מהקבר וארצח אותם אם אני אראה אותם שם.   אבל לא, התאבדות לא על הפרק. אם אלוהים יחליט להרוג אותי הוא כבר ימצא דרך..מצידו בצורה הכי טיפשית שיש. הוא מת על זה.   מה שכן על הפרק הוא שינוי רציני בגישה... מה שאף פעם לא עובד אבל אולי הפעם...................... מתגעגעת לאמיר הבן זונה. למה הוא היה חייב להיות כזה חמוד

נכתב על ידי 36605 , 7/4/2012 19:21