חזרה מבית הגרינים

ואז הם שאלו אותי אם אני מאמינה בניסים והתחלתי לספר להם את כל סיפורי הגשם והפלאפל והטרמפ הביתה מהמדבר...

ונהיה לי את הסדר בראש שאליו קיויתי. כשראיתי אותה אומרת כלכך בביטחון שהיא יותר לא תעשה לעולם שום דבר שיפגע

בגוף שלה.. וזה היה כל כך פשוט ויפה.. הבנתי

מה כן בשבילי 

ומה לא בשבילי

 

משהו מעניין שקרה אתמול והיום זה שישר אחרי שכתבתי את הפוסט על זה שאף אחד לא מתקשר ולא מתעניין...

הרבה מהאנשים שהפריע לי שלא יוצרים קשר פתאום יצרו קשר...אמרתי את זה בקול רם לעולם והוא שמע..כמו תמיד..

 

לא להתפשר, אלו מילות המפתח..

לא ישנה כבר שבועיים או ליתר דיוק 5 שנים........אולי באמת אני אבדוק את זה? אולי חודש באשרם ומדיטציות יעשו את שלהם?

אולי ללכת לרופא אנתרופוסוף..מלא כסף לפגישה אבל אולי הביטוח מחזיר. 
מה שבטוח, חייבים לישון...

אני כבר כמה ימים על קלונקס.. בערך עושה את שלו ללילה......לא יודעת לגבי היום...לא רוצה לחזור לכדורים זה לא נראה לי נכון..

נראה לי אשאר האדם הזה שמוצא עצב בכל דבר לא משנה כמה פרוזק ידחפו לי.... די.. אין בזה כלום טוב.....
החדר מבולגן הפיה לא מוכנה וגם השיעורים שנתנו לחופש

 

משתדלת להשאר עם הראש מעל המים, אסתי

 

זה הקיץ האחרון שלי אתכם

עם הגשם הראשון אני אעלם

דמעותיי יזרמו במורד הרחובות

כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

אני איש של חורף בין אנשי ים

אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים

לאט לאט השכבות נמסות

בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות

כי השמיים גדולים והדמעות קטנות

תעצמו את העיניים כל גשם ראשון 

ותחשבו עלי

אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם

ולבקר במדינות מעבר לים

לדעת אם יש צורות חיים אחרות

ואם המתים ממשיכים לחיות

כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם

עם הגשם הראשון אני אעלם

לאט לאט השכבות נמסות

בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

לנצח, השיר