זה כמו אז, שהיה את היום חמישי ההוא, שמליון אנשים שלא דיברו איתי שנים פתאום התקשרו ורצו לראות אותי בחמישי בבוקר.

ככה במשך שבועיים התקשרו אנשים שלא דיברו איתי שנים וכולם 'חמישי בבוקר חמישי בבוקר' ובכלל בחמישי הייתי אמורה ללמוד

וכל השבועיים האלו אמרתי לעצמי 'מה זה הדבר הזה שאמור לקרות ביום חמישי, שכל העולם מנסה לשלוף אותי משם?'

חיכיתי ליום חמישי בסבלנות וחשבתי שאסע ללימודים כרגיל. אמרתי לכולם שלא אוכל לראות אותם. בסוף באותו יום חמישי זה היה

היום שדוד חטף תפסיכוזה הדפוקה שלו..ונעלם... ולא ראיתי אותו יותר מאז.....

 

בכל אופן, למה אני מספרת את כל ההקדמה הזאת? כי זה קרה לי שוב. היום, יום רביעי, וכבר איזה שבועיים כל הזמן אנשים 

אומרים לי 'את פנויה ברביעי?' ואני אומרת להם שלא, כי יש לי בייביסיטר בצהריים ובלה בלה בלה.. ושוב אותה הרגשה של אז

שכאילו משהו גדול אמור לקרות ואני צריכה לבחור מבין מלא אפשרויות.. ובחיים, אבל בחיים לא תיארתי שהיום הזה יראה

כמו שהוא נראה....

 

היום בבוקר הייתי אמורה לנסוע להפגש עם בוריס דוברוב- צייר, כדי להתחיל עבודת מודלינג [כן, לשבת ערומה ולקבל 100 לשעה]..

וכן..זה לא אני, ומי שמכיר אותי יודע שאפילו ליד החברות הכי טובות שלי אני לא ממש מחליפה בגדים, וגם אם כן אז תמיד מסתובבת.

אמרתי לעצמי 'איפה אני אמצא עוד עבודה שתשלם לי 100 לשעה?'...

מי ידע שאצטרך לבחור בצורה כ"כ ברורה בין צניעות לבין ההפך המוחלט...

אז מצאתי. נסעתי למאה שערים ללמוד תורה, קיבלתי 100 שקל לשעה, בדיוק בשעה שהייתי אמורה להיות אצל דוברוב.

יש להם אינטרס שמה שכולם יחזרו בתשובה אז הם משלמים לבני ישיבות שילמדו אנשים בגילי שנראים קצת עקום....

אני לא יודעת איך יצא שהכסף מגיע אלי ולא אל מי שמלמד, שב'שיא המקריות' זה אחי.

אני לא יודעת אם אח שלי זה שהחליט להביא לי את הכסף או שבאמת זה מה שתוכנן עם הרב והישיבה... בהתחלה חשבתי

שזה בכלל תחבולה של אמא שלי כדי שאני לא אסע אל הצייר, אבל זה לא.

כנראה שזה פשוט קארמה..

ולא רק שנסעתי אליו וכל זה...בדרך, באוטובוס, קראתי מכתב שאח שלי כתב לי.. ובמקרה הוא החליט לכתוב לי דווקא על נושא

של בגדים כי הוא חלם עלי חלום שאני לבושה בשמלה ואז נשפך עלי יין... ובקיצור הוא כתב שם הרבה על זה שבגדים הם הכבוד

של בנאדם..וכל מני דברים שהאכילו אותי שוק כי זה בדיוק דברים שחשבתי עליהם כל השבועיים האחרונים...

על גברים...וצניעות...

ובכיתי..

 

הוא לימד אותי על דברים חשובים..כתבתי הכל במחברת. אחד הדברים שיצא לי לתהות עליהם ואני רושמת כי אני בטוח אשכח 

[הנה אני מתחילה לאבד את הריכוז...אין דקה של שקט לכתוב בבית הזה].. יש את הקטע של לדון כל אדם לכף זכות..

וגם שטיינר מדבר על זה.. אבל מה ששונה בשטיינר מרבי נחמן זה שרבי נחמן שם את הדגש בכל הסיפור על לדון גם את עצמך

לכף זכות..וגם אם אתה מסתכל על החיים שלך והכל נראה חטאים ונפילות..למצוא את הנקודה הקטנה הטובה..

ושטיינר דיבר שם רק על אחרים...ולא דיבר על הביקורת העצמית הדפוקה והנוראית מכל.......

תכלס שטיינר בטוח דיבר על זה איפשהו.. לא יודעת. שווה בדיקה.

 

עוד דבר שרציתי להזכיר לעצמי זה מחשבה שהייתה לי בבוקר- על זה שזה דפוק שרק כשמציעים לי 100 שקל אז אני מרימה

את התחת שלי ונוסעת לבקר את אחי.. וגם לא לומדת בבית את הדברים האלו..כאילו רק אם ישלמו...שזה מפגר...

 

וזהו....את הריכוז כבר איבדתי סופית...ורציתי לכתוב מסודר ופואטי אבל כבר מזמן הבנתי שזה לא אני......

ושלכתוב זה גם לא אני.... אבל שוב, אני כותבת בשביל להזכיר לעצמי.......

 

פואטיקה בתחת

הלך לי השקט

שוב