נראה לי שהגיע הזמן

 נראה לי שהגיע הזמן לעדכן, אחרי הכל כבר התחלף לחודש חדש לפני שבוע..

הרבה זמן לא עדכנתי, לכולם סיפרתי שהלכתי לאיבוד, ואולי באמת קצת הלכתי

הלימודים מאוד מאוד עמוסים, אני בקושי רואה את הבית. בקושי רואה את פונצ'ה..

אין ספק שזה מבורך שהיום שלך מלא בפעילויות, או לפחות שהיום שלי מלא בפעילויות, אבל בנאדם גם צריך לנוח.

אני חייבת קצת בית קצת את המיטה שלי קצת את החדר שלי את ההתכרבלות עם פונצ'ה הקטנה..

היא בוכה ממש הרבה לאחרונה, אני חושבת שפשוט משעמם לה ועצוב לה כלכך הרבה זמן לבד.

זה חדש לה שאני כלכך מעט איתה. קודם זה היה חודש וחצי בדרום אפריקה, ואז ישר התחילו הלימודים

וכבר ממש כמה חודשים שזה לא כמו פעם. אני מחכה לפברואר אני אמזמז אותה חודש שלם.

משתדלת להקפיד לתת לה נשיקה וחיבוק גדולים כל פעם כשאני חוזרת הביתה, ואומרת לה כל הזמן בקול רם, שתדע,

שהיא אהובתי הנצחית.

 

אולי זה הזמן לספר שיש בחור בתמונה של היום.. האמת שאני לא יודעת להגיד ממתי זה. נראה לי שלושה שבועות.

נראה לי שביום רביעי לפני שלושה שבועות זה הפך לרשמי, אבל בואו לא נצמד לתאריכים.....

אין לי איך להסביר את זה, ואני מפחדת, מפחדת נורא...עדיין, למרות שדיברנו על זה, ופתחנו את כל הפחדים..

שמנו את כל הקלפים על השולחן, הכי נמוכים, הכי מטונפים.....

אמרנו שנעשה את זה נכון, שנשמור על כנות, פתיחות, תקשורת טובה.... שלא נעשה את זה דפוק.

שנבנה את זה כמו שצריך, שנלך לאט... שאין לאן למהר.

אני מפחדת, ואין לי איך להסביר את ההרגשה הזאת שיש לי לבנאדם הזה.. כאילו אנחנו מכירים שנים. גם הוא אמר.

מן נוחות ונעימות אין סופית.. וכיף וצחוק ובכי וקבלה גדולה, הכלה.... דאגה..

והנוצה של העורבני..אולי הרבה אנשים יגידו שזה דפוק אבל זה לא סתם, ולא משנה מה יגידו לי, אני יודעת שזה לא סתם.

הוא לא סתם מצא באמצע שומקום כמה ימים לפני שהכרנו נוצה של עורבני, הנוצות שאני אוספת. ציפור שאני מתעסקת ומתעניינת בה מילדות.

אתמול הוא נתן לי אותה במתנה וסיפר לי שמצא אותה בערך יומיים לפני שנפגשנו.

אני רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו אבל מפחדת שזה מוקדם, מפחדת להפחיד אותו.... מה שבטוח, אני יכולה להגיד שזה עמד

לי על קצה הלשון ורצה לצאת ועצרתי את זה. אבל פה אני יכולה לכתוב את זה. פה פחות מפחיד, כבר מוכר פה. כ"כ מלא בכל הג'יפה שהכל מתגמד.

 

מה אני אגיד...הלוואי שזה יצליח. שזה ימשיך להיות כ"כ טוב ומדהים. לא הרגשתי ככה עם אף אחד מבני הזוג שהיו לי עד היום..באמת שזה משהו אחר.

אמא אבא ואחותי עשו קצת פרצופים בעיקר כי אין לו כסף או תואר, הוא שרוט, והוא גדול ממני ב11 שנה. כן, אם אני לא טועה אלה היו הסיבות שלהם.

אם אני לא טועה, כיסיתי את הרשימה של הדברים שמציקים להם.

אבל מקסים לי איתו, וכמו שאני תמיד אומרת, בשורה התחתונה אני עושה מה שאני רוצה.

 

ועכשיו אני אלך לאכול אטריות אורז עם טופו ולשעשע את אבא שלא ירגיש זקן ובודד.

אני צריכה לזכור לעדכן יותר.

 

שתהיה שבת שלום לכולם, אבל מי זה כולם אם אף אחד לא קרא את זה..לא חשוב, שתהיה שבת שלום למי שאולי במקרה קרא.

 

 

נ.ב- שינוי קטן ברשימה בצד - 'אני'. נמחקו שני דברים מהרשימה שכבר אני לא כ"כ מרגישה שהם אני..

 ואני שמחה. שמחה ופתוחה. לא עצובה וסגורה יותר. אני כן עצובה לפעמים אבל לא תמיד כמו אז. ואת ה'סגורה' נראה לי אפשר לשחרר אפילו

ביותר קלות מאשר את ה'עצובה'...נפתחתי. אומרים לי שהייתי ניצן ופרחתי.

היום שני אנשים שונים שלא כלכך דיברו איתי אי פעם אמרו לי משו מדהים... אחת אמרה לי "אני אוהבת את כל הקיום שלך..את כל ההוויה שלך.."

ועוד אחת אמרה לי "יש לך נפש ממש עמוקה.. את משהו ממש מיוחד....." וזה היה ממש מפתיע לשמוע את זה משני אנשים שונים

בהפרש של אולי שעתיים......זה עשה ממש טוב לשמוע...

 

ועכשיו אני באמת אלך לאכול כי אני כבר רעבה.