שיעורי בית.

 את השיעורי בית באנתרופוסופיה זה נחמד לכתוב בבלוג לפי דעתי. זה הגיוני.

אז קיבלתי משימה לכתוב על החוויה החושית שלי בין גילאים 3 ל7.

 

בית בפ"ת, ליד השוק, רחוב דוד חיון 4. רחוב קטן, 11 בתים בסה"כ. קומה רביעית. מעלית קטנה. הרבה אנשים מוזרים כל הזמן מסביב.

מול הבית היה מועדון של אנשים עם פיגור, וברחוב קבוע היה מינימום שיכור אחד זרוק בין השיחים.

אני זוכרת שהייתה תקופה שהם ישבו כל לילה והשתכרו שם וצעקו. אנסים, נרקומנים, שוק פתח תקווה זה לא רק ביטוי.

אנשים שמזריקים במרתף של הבניין ואמא צריכה לגרש אותם. חתולים מייללים כל הזמן. כל הלילה.

 

בבית היה יחסית נעים, כלומר, מבחינת חוש השמיעה, אני מניחה שלא שמעתי יותר מדי צרחות באותם שנים, או שאני פשוט לא זוכרת.

הקולות המוכרים הם של בני הבית, ההורים והאחים. אחותי עושה מלא רעש ואח שלי לא עושה רעש בכלל.

בבית נשמעו לפעמים צחוק ובכי. ביום שישי תמיד שמענו את הצפירה של הדלקת הנרות ואני לא יודעת למה אין אותה היום בשוהם. היא חסרה לי.

הבית עצמו היה די אסתטי ונעים לעין.

 

אם להתייחס לחוש הריח- ריח של בית, של אוכל, של השוק, של זבל. הריחות בשוק חזקים לי מאוד בתוך הזיכרון, בעיקר הריחות של התבלינים,

והריח בחנות שאמא הייתה קונה עוף, ריח של תרנגול מת.

בשוק יש ריח מאוד מסויים באיזור של הירקות, ובתור ילדה היה מפחיד ללכת שם, כי יש המון אנשים וכולם צועקים אבטיח בשקל אבטיח בשקל

וכל הזמן פחדתי ללכת לאיבוד. התמונה הזאת של כל הירקות הצבעוניים והערבים צועקים ואני מחפשת את אמא בין כל ההמון תקועה לי חזק בראש.

 

חוש המישוש זה כבר משהו אחר בשבילי להתייחס אליו, מה הרגשתי פיזית... שנאתי שנוגעים בי, שנאתי חיבוקים, שנאתי נשיקות,

כל נגיעה הרגישה כמו סכין, כמו מכה, כמו פגיעה. העור שלי היה מאוד רגיש והתנפח והאדים מכל שטות, יכולתי ללבוש סוודר לשניה אחת

בחנות ותוך שניה להתמלא פריחה. אהבתי מגע עם בעלי חיים ועם הבובות שלי. חיבוקים עם אמא לפעמים היו נעימים ולפעמים לא.

זה פשוט מן הרגשה של מציק ולא נעים.

אני לא זוכרת כל כך טוב את השנים האלו אבל יודעת שמגיל 3 לא ישנתי לילה אחד בחיים שלי בלי גרביים, בגלל שלא יכולתי לסבול את התחושה של

רגל בלי בד מסביבה.

 

 

קיבלתי עוד משימה, לכתוב על הרגלי האכילה מגיל שנה עד 3, ועל ההריון והלידה של אמא. אמא מספרת שהלידה הייתה די קלה,

למרות שמאשימה אותי בורידים הכחולים שמכסים לה את כל הרגליים, בטענה שכשאני יצאתי גם הם יצאו. ינקתי עד גיל..לא זוכרת, אני צריכה לשאול

שוב את אמא. כשהפסקתי לינוק אכלתי טוב מהכל, אהבתי ושמחתי לאכול, רציתי להראות לכולם שאני אוכלת הכל. אמא אומרת שכדאי לשאול

גם את אבא כי גם הוא היה אתנו הרבה.

 

 

אין מה לומר, להכין שיעורים באנתרופוסופיה זה בטוח לא כמו ביצפר....לשאול את אמא איך היה ההריון איתי זה לא משימה שהיינו מקבלים בביצפר P:

זהו. השיעורים למחר מוכנים. חושבת על להתקלח למה היה לי יום מלא בתהפוכות בראש

 

 

 

אנשים ששמים את עצמם במקום של קדוש מעונה, בדרך כלל רחוקים מלהיות קדושים, ואם הם מעונים זה אך ורק ע"י עצמם.. די תפסיקו עם זה.. זה לא עושה אותכם טובים, אף אחד לא אוהב אותכם יותר על זה, אולי קצת רחמים אתם מקבלים, אבל זה מה שאתם רוצים, רחמים?

ממש קדושים... קדושים בתחת שלי...שקרנים לעצמכם זה מה שאתם