קנאית אליך. וקנאה בכלל
גם לי יש סיפור. למה אני צריכה לקנא בסיפור של מישהו אחר?
למה אני צריכה להתנצל על דברים שאני אוהבת ליד מישהו שלא אוהב אותם, להמעיט בערכם?
למה אני פוחדת כל כך להיות לבד? למה אני לא מסוגלת להיות לבד? מה כ"כ מפחיד אותי בלהיות עם עצמי באותו חדר? מה אני מפחדת שיקרה?
שאני אשקע למחשבות? אולי פעם אחת באמת כדאי לי לשקוע.. כדי להבין סוף סוף מה הולך איתי.
יש לי מחשבות כאלה שבסופו של דבר הוא שמח והיא שמחה ורק אני נותרתי עצובה בכל הסיפור. כלומר, אני לא יודעת אם אני עצובה, אבל הדמעות נוזלות.
זה לפעמים נראה לי כמו הצגה מתוכננת מראש.
יש לי גם מחשבות שבכלל לא מגיע להם את הסליחה שלי, ומה יש לי בכלל להתנהג אליהם יפה, במיוחד אליו... למה שאני אתקשר עוד פעם ועוד פעם בשביל
בן אדם שממש לא מעוניין לדבר איתי? באמת, בשביל מה?
ומה כואב לי כלכך? מה כואב לי? שהיא מצליחה לשמור איתו על קשר סבבה ואני לא? זה לא אמור להכאיב לי כי כמו שהוא אמר הוא יצא איתי תקופה ארוכה והיה לנו כיף ביחד. זה פשוט קשה לי להבין בתוך השכל שזה בנאדם שהיא הייתה רואה כ'נספחת' שלי...ואם אז היו אומרים לי שהיא תראה את הדירה שלו בת"א לפני... הייתי אומרת איך זה יכול להיות....אבל הנה הכל יכול להיות. אפילו שהיא תשן שם והם יזדיינו ויחליטו להיות בקשר ואז הם יפרדו והיא תחתוך את עצמה ותקרא לי לראות כאקט של לא יודעת מה ואז תאשפז את עצמה כאקט של עוד יותר לא יודעת מה ואז היא תצא מהאישפוז ותספר לכולם שהכל נוזלי ושהיא שמחה ושלמה בכל תהליך, ותדבר איתי על רגש עד שזה כבר מחליא..
הרי במילא אני יודעת שזה לא בןאדם שאני רוצה לשמור איתו על קשר, וכמה שיש בו דברים מיוחדים ומעניינים הוא לא בנאדם שיעשה לי טוב בחיים ולא בנאדם שאני רוצה שבכלל יהיה בסביבה שלי. אז מה מפריע לי לעזאזל שהיא איתו עכשיו? שהם מצאו שפה משותפת בתקופה זו של החיים ואני והוא לא מסוגלים ומצוא שפה משותפת?
לא חייבים למצוא שפה משותפת עם כולם, במיוחד עם מטומטמים. והיו לי מחשבות שהוא חכם פה ושם, אבל הוא לא.
ואני בכלל חושבת עכשיו על למה ניסיתי לדבר איתו כל הזמן הזה, ושזה בכלל לא הגיע לו. ובכלל, הכל לא הגיע לו. הבאתי לו יחס טוב שאני לא בטוחה שהגיע לו.
והכל מפחד להיות לבד.....
טוב לבד- אפרת גוש.
טוב לבד
כבר שבוע אף אחד
לא מתקשר אלי
אולי סוף סוף אולי
יהיה לי זמן לחזור לאט
על דברים שקצת הזנחתי
קצת
בית ריק
וכל דבר שמתחשק
לי לעשות אפשר
עכשיו הכל מותר
ולחשוב שרק לפני שעה
עוד היה כל כך נורא
פתאום
זה בא
רגע עם עצמי
להבין אולי
טוב לי בחיי
לאהוב אותי
לקבל אלי
את כל אמונותי
ודי.
אני חייבת להבין מה זה אומר לאהוב אותי. אהבה עצמית. מה זה אומר. מה זה הדבר הזה שהפך לטאבו לפני כ8 שנים בשבילי? דבר שאסור להעלות על הלשון..
לאהוב את עצמי? מה פתאום, זה נוגד את כל המחלות נפש שאימצתי והמצאתי לעצמי.. וככה שנים.. פה ושם ככה עולה המושג... אבל מה זה אומר באמת אני לא יודעת.
לאהוב את עצמך לא מול המראה..
אני יודעת שהעולם ניסה למסור לי את המסר הזה כבר המון זמן ופשוט בחרתי להתעלם ממנו ואני עדיין טיפה בוחרת להתעלם ממנו... אבל זה גם קצת כי אני פשוט לא
מצליחה להתרכז..... תכלס אני חושבת שאני כן אוהבת את עצמי...אני מרגישה שאני כן אוהבת את עצמי... אבל אולי כל מני דברים קטנים ביום יום יעידו אחרת...
אני לא יודעת.. כל מה שאני יודעת זה שכרגע לא טוב לי וזה עוד משהו שאני צריכה לשאול את עצמי שאלה לגביו- למה תמיד כשלאנשים מסויימים טוב רע לי? למה אני לא יכולה לשמוח בשמחתם? מה, זה או שכולם שמחים או שאף אחד לא?
נמאס לי מכל הבולשיט הזה האמת היא שכרגיל כל מה שבא לי לעשות זה לעשן ולישון כי אני פשוט לא מצליחה להתמודד עם כל המצב החדש....
טוב שיש מסגרת מחכה לי ככה שאין לי סיכוי לשקוע בתוך בלאגן עצמי.. היום עשיתי קצת כסף. גם מחר. מחרתיים אני כבר במכללה..
יאללה שמשהו ישלוף אותי מפה
ציפוש המתוק זכרונו לברכה. לכבוד היה לי להיות אמא שלך ליום אחד ועוד קצת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה