אני במן נפילה. לא הייתי אומרת דיכאון או נפילה במצב רוח... מן עייפות מאוד חזקה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן..

פיזית נפשית פשוט הכל מבקש לנוח... הכל היה משוגע מדי, מבלבל מדי. החודשיים האחרונים בחיים שלי היו מלאים

בקצת יותר מדי אירועים שמסעירים את הנפש... לא משנה לטובה לרעה פשוט חוויות לא רגילות ואני מניחה שהגוף שלי

עכשיו מבקש לעצור כדי לספוג את הכל לאט לאט.. להבין את הכל.

כלמני מחשבות..לעזאזל לא מצליחה להביא את זה לידי כתיבה... היא חזרה מגהה והיא בדיבורים על שלום ואהבה עצמית...

ואני חושבת כמה פעמים השנה שמעתי אנשים אומרים לי וממלמלים אהבה עצמית אהבה עצמית... ומה זה אומר בעצם..

האם אני אוהבת את עצמי? לא אוהבת? אוהבת חלק?

כולם מחפשים את עצמם מסתבכים ואני שואלת מה אתם מצפים למצוא.?

מה זה רוח מה זה חומר מה זה לחיות את עצמך עד הסוף

 

למה לעשות פיות כשאפשר להתקשר לסמינר הקיבוצים?

 

מה זה הגשמה עצמית האם הייתי מאחלת לגזע האנושי להכחד ומה היה קורה אם חווה לא הייתה נוגסת מהתפוח?

מה היה אם לא היינו שונים מהבהמה? מה היה אם הבהמה הייתה צמחונית?

מה אם הירח יעלם? מה אם אני אגלה שיש עוד ירח וכולם יפרסמו אותי בעיתונים?

 

לא מצליחה לכתוב את מה שמטריד אותי. לא התקלחתי יומיים ואז אתמול התקלחתי לשטוף את כל הבלבול מסביבי..

אני אומרת כנראה זה פשוט השינוי העצום. עוד מעט הכל הולך להשתנות לגמרי.

בינתיים הכל כלכך קשה לעיכול שהכי קל לי להעביר את הזמן במיטה. במנוחה לגוף ולשכל כדי שהכל ינחת ויחדור כמו שצריך

 

ב30 לחודש מתחילה תואר ראשון, אחר כך אם אני עדיין ארצה אני אלמד טיפול בעזרת בעלי חיים, ואז, אחרי 6 שנים של לימודים, אני אבנה ארמון.

כמובן שבזמן התהליך הזה חובה עלי לראות את הזוהר הצפוני והר געש ועוד כמה דברים שלרשום אותם דורש פוסט אחר.

 

אוטוטו עלי להכנס לחליפה של אדם מסודר, זה קצת מפחיד.