דרום אפריקה

חזרתי בחיים. אני לא מוצאת את המילים... חלום אחד הגשמתי. האינטרקציה הקרובה והאינטנסיבית כלכך עם בעלי חיים

עשתה לי מאוד טוב. כמובן שהיו משברים, בעיקר כי העזתי לשכוח שבכל מקום שיש בני אדם יש גם חרא. דמיינתי משהו מאוד

מושלם והרמוני...

חודש הייתי בפארק אריות. ישנו בבקתות עץ שאפשר לראות את האדמה דרך הריצפה... הכל עשוי ממן קרשים והרוח חודרת מכל מקום.

גם עכבישים ענקיים חדרו יחד עם הרוח. אחת חטפה קדחת קרציות ואחת הולכת לאבד את האצבע, ולי הייתה השגחה צמודה מלמעלה.

הייתי מאוד בריאה בטיול הזה. גם פיזית וגם בראש.

בפארק הכרתי את סאני, ואחד הסיפורים שיושבים לי טוב זה שסאני ניגנה בחלילית ומלא ג'ירפות וזברות התחילו להקיף אותנו ולהתקרב ממש קרוב.

כשזה התחיל להיות מפחיד קמנו והתגנבנו משם בשקט.

אני לא יודעת למה קשה לי לכתוב על הטיול הזה... זה כאילו עדיין כמן חלום בראש שלי. הייתי רוצה לכתוב הכל בפירוט איך הגענו ומה עשינו

כל יום... והכל דרך אגב כתוב במחברת, אבל עוד לא נחתתי בשביל זה. אני כותבת מן פלשבקים שעולים לי, כי החוויה הייתה כלכך חזקה ולא ניתנת

לתיאור.... זה כלכך לא רגיל ללכת ב7 בערב בחוץ כשחושך מוחלט ורואים את שביל החלב מנצנץ בשמים וכל הכוכבים כמו שקית של נצנצים שהתפוצצה

לשמיים...והכל ג'ירפות מסביב... והשאגות של האריות זה בכלל משהו שאי אפשר לתאר עד שאתה שומע. שומעים את זה למרחק של 5 קילומטר..

זה מרעיד את כל העולם.. ממש כאילו מלך החיות מנסה להגיד לנו משהו חשוב. לכבוד הוא לי להאזין לך אדוני המלך.

האריות היו מהממים, חיה אצילית ואוהבת ומתוקה ועצלנית... ממש לקחת חתול ולהגדיל אותו מלא מלא. עבדנו עם שלושה גורים בני 15

שבועות ששקלו כ20 קילו... 2 נקבות- מונה ומיקה, וזכר אחד- שאקה. כל גור כ"כ שונה מהשני, לכל אחד ממש אופי.. וכולם כלכך שובבים ותינוקות.

כל צלקת שהשאירו לי על הידיים אני אוהבת אהבה גדולה. עבדנו עם עוד שני גורים בני 9 חודשים, אלו כבר שוקלים בין 40 ל60 קילו. הזכר, קובי, אריה חום

מדהים ביופיו, והנקבה סקיילה, לביאה לבנה. יש בין 300 ל500 אריות לבנים בעולם, ואני שמחה שיצא לי להכיר אותם ככה קרוב לפני שנעלמו.

אמא שלהם חומה והאבא לבן, וגם האבא נמצא בפארק. בפארק יש עוד המון חיות וכולן היו מתוקות, אבל הכי הכי אני מתגעגעת לסוריקטות.

הסוריקטות זה כבר רומן בפני עצמו ואין מצב שאני לא אגדל חזיר וסוריקטה בעתיד, ולא, זה לא קשור לטימון ופומבה, זה פשוט 2 חיות מטריפות.

טימי וטינקי הסוריקטות מילאו אותי בשימחה בטיול הזה. אני הייתי בשבילם והם בשבילי ואני בחיים לא אשכח כמה טוב לישון איתם על החול כשהם מכורבלים לי

בתוך המעיל ביום קר, ואף אחד לא ניגש בטענה שהם נושכים...... לא חשבתם על זה שיש סיבה שהם נושכים אתכם?

כשהלכתי אמרתי לטימי לנשוך רק את מי שמגיע לו, כי הוא צריך לזכור שאם הוא ינשך את כולם אז כולם יכעסו עליו ולא יחבקו אותו.

 

כשעזבנו את הפארק יצאנו לטיול של שבועיים בדרך הגנים, מפורת אליזבת עד לקייפטון. יערות ציציקמה מדהימים ביופיים, אם פיות קיימות

אז הן שם, זה בטוח. עיירות קטנות ומעניינות בדרך, עשינו מצנחי רחיפה, כמה פעמים רכבנו על סוסים, פעם אחת על פיל ופעם אחת על יען.

קייפטאון עיר גדולה מלאה בסוטים וסמים זולים, נהנתי מקייפטאון אבל היא הייתה מאוד שונה מכל המקומות שהיינו עד עכשיו, חוץ מהקטע של הסמים הזולים

שהיו בעצם בכל מקום.

 

התגעגעתי לפונצ'ה מאוד ושמחתי לחזור הביתה. מספרת לכולם ששכחתי את השכל שם כי ככה זה מרגיש.